מיה ויואב יוצאים לחגוג את יום הולדתה ה45 של מיה. אחרי עשרים שנות נישואים הוא לוקח אותה לחגוג את יום ההולדת בבית קפה בקניון. טעות ראשונה.
טעות שנייה של יואב זו האמירה הכואבת ומלאת חוסר ההתחשבות שהוא מטיח במיה - ״עכשיו כשאת בת 45 אני יודע שלא תעזבי אותי, אף אחד לא ירצה אישה בגילך״.
סחורה פגומה. אישה מעל גיל מסוים היא סחורה פגומה שאף אחד לא רוצה לקבל - לדברי יואב כמובן…
וכאן האגו של מיה מתחיל לשחק את המשחק - ״רוצה להתערב שזה לא נכון? ושאם אני ארצה אני אמצא לי מי שיחשוק בי?״ היא אומרת בקול פגוע ולא ממש בטוח בעצמו.
ומפה נפתחה לה תיבת פנדורה.
יואב ומיה מתערבים - 3 חודשים הם לא מדברים אחד עם השנייה, הוא עוזב את הבית והם מנסים לראות כמה הם שווים בחוץ, כפרודים.
כמובן שהם גם מנסים לשמור זאת בסוד מפני סביבתם, מה שמצליח בדיוק כמה שעות והם קובעים גם שהם אינם מחפשים אהבה בחוץ, מכיוון שאהבה כבר יש.
מה גורם לזוג נשוי באושר יחסי כבר זמן רב לצאת ולחפש את המיניות שלהם מחוץ לבית? שגרה? תחושת פחד וחוסר אונים מאותה זקנה איומה (והם בכלל רק עוד לא בני 50!), חוסר תשומת הלב לחייהם שעברו להם כהרף עין ואולי חוסר הבטחון שלהם בעצמם?
כל כך הרבה סיבות למה כן ואני לגמרי מבינה אותם.
יש שיאמרו שיש כאן סיכון שהוא לא לגמרי כדאי, אך מי מאיתנו יודע בכלל מה באמת נכון ומה לא? שהרי חיינו הם מסתורין אחד גדול ואם נחיה בחוסר וודאות לגבי דברים ואם נפחד לעשות דברים רק בשל ההשלכות - מה יהיה עלינו?
מיה ויואב קיבלו החלטה שממנה אפשר לזלוג לכל כך הרבה כיוונים ומקומות אבל כל מה שאפשר לצפות לו מהספר הזה - לא קורה.
אורנה לנדאו מצליחה להפתיע ובגדול, זהו לא סתם עוד קומדיה רומנטית מקסימה שנגמרת בטוב, יש בה לא פיק אחד אלא כמה - כל פעם שחשבתי שלא ניתן להפתיע אותי, הופתעתי והספר לקח אותי למקומות שלא חשבתי שספר כזה יכול לקחת אליהם.
בקיצור ומבלי להרבות במילים - ספר לא צפוי, רעיון מקורי וביצוע מעולה!
וזה לא רק ספר שמעביר לך כמה שעות אלא גם גורם לך לתהות לאחר מכן על יחסי גברים-נשים, זוגות נשואים, פרידות ומה אנחנו שווים בכלל בעולמנו אנו?
##ספויילר קטן קטנטן -
יש לציין שגם הסוף הפתיע אותי, לא ציפיתי לסוף טוב בסופו של דבר… אבל אולי זו רק המלנכולית שבי מדברת.
##סוף ספוילר
ספר מומלץ מאד!

















