ביקורת ספרותית על ההתערבות מאת אורנה לנדאו

---

בפורים נסענו כל המשפחה לחופשה בצימר. הקטנה שלי בת השש החליטה להתחפש לאווירון. היא השתחלה דרך הסורגים של הקומה העליונה במיטת הקומותיים ונסתה לתפוס את רגלו של אביה ששכב במיטה התחתונה. כמובן שהיא איבדה את שיווי המשקל וצנחה מטה עם הראש לכיוון הריצפה. אני צרחתי כי לא היה סיכוי שאציל אותה, והבנתי שזה הולך להיות רע לתפארת. בחלקיק שניה אחרון אביה הצליח לתפוס אותה בתמרון שלא מבייש סרט פעולה של ג'קי צ'אן וברוס לי יחדיו. אחרי שנרגעתי, הסתכלתי באביר שלי המושיע ותהיתי כמה שנים כבר לא הסתכלתי עליו כך.

מיה ויואב הם זוג נשוי למעלה מ-20 שנה, הורים לילד יחיד בן 22.
הספר נפתח ביום הולדתה ה-45 של מיה. במהלך ארוחת ערב במסעדה, אחרי כמה כוסות יין, יואב מפטיר כדרך אגב שעכשיו מיה שלו ולא תעזוב אותו כי היא מבוגרת מדי מכדי שמשהו אחר ירצה בה. מיה נעלבת, השיחה מתגלגלת ומיה מציעה התערבות: הם יפרדו זמנית ל-3 חודשים כדי להוכיח זה לזו (ובעיקר זו לזה) שהם עדיין מושכים. המגבלה היחידה היא שאסור להם להתאהב.

הספר קליל וסוחף. הבעיה העיקרית שלי שנקודת ההתחלה היא לא אמינה לחלוטין. מי יעז לסכן נישואים יציבים בשביל שטות כזו? מקסימום ברוגז והפניית כתף, או לחילופין חשבון נפש נוקב. זה בהחלט הפריע לי להזדהות עם הגיבורים. מסתבר שהספר נכתב מתוך שיחה של לנדאו עם בעלה על עניין המשיכה בין בני זוג שנשואים כל כך הרבה שנים, והאפשרויות שלהם להכיר בני זוג חדשים. כמובן שלנדאו לא סיכנה את נישואיה, אז היא כתבה על זה ספר. גם זו דרך...

אחרי ירית פתיחה כזו ישנה סכנה להדרדרות לאחת משתי שבלונות – או שאחד מבני הזוג יתאהב בבן זוג חדש ויפרק את הנישואים, או שהם לא יצליחו להכיר אנשים חדשים ויחזרו זה לזה ללא "מנצח". לזכותה של לנדאו יאמר שהיא לא נופלת לקלישאות. אבל, הפחד מהמלכודות הצפויות לא מאפשר לעלילה להתפתח ברצינות וגם הדמויות נשארות שטחיות ולא מעוררות הזדהות. הייתי מצפה מספר שדן בנושא טעון כל כך להיות יצרי יותר (לא מבחינת תיאורי מין, זה דווקא יש יותר מדי לטעמי), שיגרום לי לכעוס, לכאוב, לדמוע. לפחות לעניין אותי בדיון פמניסטי על מעמדן של נשים בגיל העמידה. מה שקרה הוא שלא הרגשתי כלום, ולא ממש היה אכפת לי איך יסתיים הסיפור.

בסך הכל ספר חביב, מן תרגיל בכתיבה ונושא לדיון בשיחת סלון של יום שישי של בני ארבעים פלוס מיושבים בדעתם ונורמליים עד שממון.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על ההתערבות