ביקורת ספרותית על בית הספר לטוב ולרע - טרילוגיית בית הספר לטוב ולרע #1 מאת סומן צ'יינני
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 באוקטובר, 2015
ע"י snow fox


לפניכם שלושה מקרים שבהם נתקלתי בחיי.
לכל המקרים יש מכנה משותף אחד, נסו לגלות מהו המכנה המשותף:

---
מקרה מספר 1


בשנה שעברה, היינו צריכים לעשות סרט בהיסטוריה על נושא מהמהפכה הצרפתית והתחלקנו בקבוצות.
מטעם שיקולים אישיים, עשיתי עבודה בכתב על ניפוליאון במקום הסרט, כך שבמהלך השיעורים עזרתי לילדים בכיתה להכין דברים ולעזור להם בכתיבת תסריט.
יום אחד, פניתי לקבוצת תלמידים אחת. הסתכלתי על התסריט שלהם ומה כל דמות צריכה ללבוש ונתקלתי בזה:
"חנון.
פרטי לבוש- משקפיים עבים וגדולים, שלייקס, מכנסיים גבוהים, חולצה משובצת ומכופתרת, דיבור עם ש' וס' שורקת, מחשבון ביד ועטים בכיס החולצה. סנדלים עם גרביים"

כשהסתכלתי על זה, לא יכולתי לעצור את עצמי והתנפלתי על אותם ילדים שכתבו את זה בטעונות שככה לא מתנהגים חנונים ותמיד אומרים עליהם דברים לא נכונים. אך כמובן שהם נשארו בעמדתם כי נכון, הם רוצים להראות מישהו חכם וחנון אז כדי להראות את זה הוא יתלבש כמו שמציגים חנונים בסרטים.
קצת לפני זה, שודרה סדרה בערוץ לילדים בהוט שנקראה "מועדון החנונים".
מרוב יחסי הציבור והדיבורים של הכיתה שלי על זה שזה מצחיק מאוד, התיישבתי לראות כמה פעמים.
וכל פעם שניסיתי לראות, התחלתי להתרגז, בגלל סיבה אחת פשוטה-הדבר היחידי שהסדרה הזו עושה זה להציג חנונים באור שלילי
מה זאת אומרת?
טוב, בכל פרק מציגים איזה משהו שהחברה חושבת על החנונים אבל לא בהכרח נכונה. לדוגמה, פרק אחד המורה לספורט ששונאת חנונים אומרת שכדי לעשות מתיחה על חנון, צריך לחבר חוט לסנדל עם גרביים ולמשוך את זה וכך החנון ירוץ אחריו כמו חתול אחרי עכבר. ואז, שחנון מנסה להתחזות למישהו ורואה את הסנדל עם גרביים, הוא לא יכול ולוקח ומריח את הסנדל והגרב כמו שאריה נלחם על חתיכת בשר (ואני לא צוחקת). או בפרק אחר, שמישהי רוצה להיות חנונית, מנסים ללמד אותה להיות כזו בכך שתאמר שלושת מילות היסוד של החנונים: פוטוסינתזה, דמות מקומיקס בדיוני של הסדרה ומבוכים ודרקונים. וגם עושים לה שינוי במראה כדי להפוך לחנון הנורמלי בסדרה-משקפיים וחולצה משובצת, ששוב, שם כול החנונים עם משקפיים. מרוב כל הדברים הלא נכונים שאמרו על החנונים כאן, הסדרה כבר לא היתה מצחיקה-היא בעצם אף פעם לא היתה. היא היתה מטופשת והראתה את החנונים כחריגים. אפילו כאלה שלא יוצאים לטיול שנתי "סתם כי קשה להם לטייל". אם "חנונים" באמת לא יצאו לטיול שנתי, ייתי מנחשת שזה דווקא בגלל הסיבה שהם נמצאים עם ילדים שהם לא אוהבים.
כחנונית, הסדרה הזו וגם הערה למעלה מאוד העליבה אותי. כי ככה לא מתנהגים חנונים: אנחנו לא בהכרח עם טעם רע בבגדים, הבגדים שלי נחשבים בסדר גמור, לא כל החנונים הם עם משקפיים, לא כל החנונים שונאים ספורט (במקרה שלי זה נכון אבל לא כולם), לא לכולם יש בעית דיבור- לי היה פעם אותיות שורקות אבל טיפלתי בזה, אין לנו בהכרח קשיים לדבר עם החברה, אין לנו שיניים בולטות בהכרח, וכל השאר. והשאלה שלי: מאיפה הגיעו לזה שחנונים נועלים סנדלים עם גרביים?!

--
מקרה 2:

לפעמים, שאני נוסעת במכונית עם אמא או אבא שלי ויש מישהו במכונית לידינו שנראה כאילו הוא לא יודע איך לנהוג או נוסע בשני נתיבים ועברות בסגנון, הם מבקשים ממני בזמן שאנחנו עוקפים אותם לבדוק אם זו אישה, ולפעמים מי שבאמת נהגה היתה אישה. או במקרים אחרים, שאנחנו נוסעים ויש מישהו מלפנינו שנוסע במהירות מזגזג בין נתיבים ולא נשמע לחוקי התנועה, ההורים שלי מסיקים שזה ערבי וכשאנחנו חוצים כפרים ערביים לידי הם אומרים שחייבים לחגור (אם כי חגרנו גם קודם, אבל כדי להיות בטוחים) כי "הערבים מתייחסים לתמרורים כרשות לא חובה".
יום אחד שאלתי את אמא שלי למה הם חושבים דברים כאלה, והיא ענתה לי שזה באמת לא נכון ושוביניסטי (הבית שלנו מאוד פמיניסטי) וששאלתי אותה למה היא אומרת את זה אם זה לא נכון, היא ענתה לי "שזה בגלל שהחברה שלנו הרגילה אותנו לומר דברים כאלה."


--
מקרה 3:

אני בטוחה שחלק מבני הנוער בטח מכירים את השיר של הג'ינג'ים.
השיר הפך לתופעה מוזרה שבכל מקום שפניתי, ילדים מהקיבוץ או בית הספר שלי שרו את זה במקום שירים של זמרות כמו ביונסה וסיה.
מי שלא מכיר את השיר, רק אומר שהעיקר בו זה מילים עם אמירות על ג'ינג'ים.
הנה כמה מהן:
"ג'ינג'ים מסריחים בגשם
ג'ינג'ים מתכווצים בשמש
ג'ינג'ים זוהרים בחושך
ג'ינג'ים, אין להם אבא
ג'ינג'ים אין להם כב"א
ג'ינג'ים מרמים בטאקי
לג'ינג'ים אין חברים בפייסבוק..."
ומכאן יש האשמות של הג'ינג'ים בדברים כמו ייבוש הכינרת ויוקר הקוטג'.
אני יודעת, אני יודעת, המטרה של השיר הזה היא צינית והומוריסטית לגמרי בלי שום כוונה להעליב או לפגוע בג'ינג'ים.
אבל משום מה, למרות שהשיער שלי רחוק מלהיות ג'ינג'י, השיר הזה פגע בי. כי למה צריך לומר דברים כאלה? במה הג'ינג'ים שונים מאיתנו? למה יש לנו זכות לצחוק עליהם? (וכן, אני יודעת שהשיר הומוריסטי שוב, אבל כנראה אני לא "זורמת" מספיק בשביל השיר הזה).
אני יודעת שאם היה שיר על ברונטיים אז הייתי נעלבת אבל אולי הייתי מנסה לצחוק כדי לא להיראות מוזרה. אולי גם הג'ינג'ים היו ככה או שבאמת לא היה להם אכפת, אבל לי בטח היה אילו זו הייתי אני. ואולי כשאני חושבת על זה, אם היה שיר כזה על צבע עור, זה היה גורם לשערורייה בכלי התקשורת. אבל זה רק צבע שיער כאן, אז למי אכפת?

ונגמור בהומור:
יום אחד רכבה בלונדינית על סוס.
היא רכבה עליו ורכבה, ואז שמה לב שהסוס מתחיל למהר.
היא ניסתה לעצור אותו, או לפחות להאט אותו, אבל הוא לא האט, ורק המשיך לדהור.
וכשהיא חשבה שהמצב יכול להיות יותר גרוע, היא נפלה כשידיה עדין קשורות למושכות הסוס.
היא מיררה על מר חייה וצעקה לעזרה, עד שבא מנהל הקניון והוציא את תקע החשמל.


---------

אובכן, גיליתם מה משותף למקרים?
אם לא, הנה התשובה ממקור נאמן:
"סטריאוטיפ הוא דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.
על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי סטטוס המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה.
"

כל המקרים האלו היו סטראוטיפים, דעות קדומות בחברה שלנו.
המקרה הראשון כמו שניחשתם כבר, זה הסטראוטיפים השגויים על חנונים שאני פוגשת כל יום בסרטים, טלוויזיה והחברה עצמה.
המקרה השני היה על סטראוטיפים על נשים וערבים שלא נוהגים טוב.
המקרה השלישי היה על צבע שיער, על הסטראוטיפים השגויים על ג'ינג'ים שאפילו אנשים נהנים מהם וצוחקים עליהם והשני הוא על הסטיראוטיפ שבלונדיניות הן טיפשות אם כי נתקלתי בבלונדיניות חכמות מכאלו עם שיער שחור או חום.

כל אחד מהסטראוטיפים מציק לי באיזשהו מובן לא ברור. אבל הם מקיפים אותי ואת החברה שלנו ולא נוכל להתנתק מהם.
לכל חברה יש סטיראוטיפ משלה.
לא משנה איפה נגור- בארץ, בארה"ב, בגרמניה, צרפת או ארגנטינה, עדין יהיו סטראוטיפים. אומנם שונים, אבל הם עדין יהיו שם.


"כמו שהחברה שלנו מורכבת מסטראוטיפים, כך גם האגדות", חשבתי פעם.
כי כמו שהחברה שלנו מבוססת עליהם ולא יכולה להתחמק מהם גם האגדות כאלו.
הן מורכבות מסטראוטיפים אחרים- שכל נסיכה היא יפהפייה עם שיער שופע ועיניים בורקות והנסיך צריך להגן עליה, שהרשע מכוער בעל מוגלות ועור ירוק ומוזר והוא אחראי לסבל ושכל רצונו זה לחבל באושר של הנסיכה או הנסיך-שלהם- יש מטרות טהורות והם חפים מפשע ועוד ועוד. האגדה היחידה שבה הרשע היה יפה היתה במפתיע, בשלגייה, שם המלכה היא יפה (חיצונית) עד שהיא הופכת את עצמה לזקנה כדי להביא לשלגיה את התפוח.
ככה מתבססות האגדות, פחות או יותר. מזל שדיסני ופיקסאר שינו את האגדות שלהם, כמו "אמיצה"- הסרט הכי פמיניסטי של דיסני ופיקסאר שבו הנסיכה מרידה לא רוצה בנים מסביבה ורוצה להיות חופשיה, לירות בחץ וקשת ולדאוג למשפחתה ואין כמעט רשע-היא רק רוצה להציל את אמא שלה שהפכה לדוב מהעמים האחרים שלא מבינים שהיא בעצם המלכה ולא דובה.
אבל עדין האגדות המקוריות מתבססות על סטראוטיפים שונים שבהם הנסיכה צריכה את הנסיך והרשע הוא כל הרוע בעולם.


וכשהגעתי אל הספר הזה, חשבתי שהוא ישבור סטיגמות-שהבלונדינית היפה תהפוך לרעה ואילו זו עם השיער השחור והשמנוני שלא אוהבת חברה-תהפוך לנסיכה.
אך לא קרה כך. כשסופי הופכת סוף סוף לרעה, שיערה נצבע בהתחלה בשחור ואז עם כתמים לבנים ושיערה קצר.
אגתה מתוארת בהתחלה ששיערה השתנה לבלונדיני.
ולא נשכח שהיא עדין די תלויה בנסיך שלה (שנעלב מכל התנגדות שלה אליו) ועדין, עם כל ניסיונו של צ'יינני, היא עדין נדבקת אל נסיך שלה כמו דבק.
גם בספר יש סיטואציה שבה יש נשף. הבנים צריכים להזמין את הבנות, כמובן. אבל מה שכן, אם בן לא הולך עם מישהי לנשף הוא אומנם לא מקבל ניקוד גבוה (בבית ספר מנקדים אותם על משימות) אבל עדין עובר ואילו בת שלא מזמינים לנשף נכשלת מידית. למה זה ככה? מה זו אשמתה שלא הזמינו אותה?! למה גם בנים שלא יוצאים עם מישהי לא נכשלים מידית?! הרעיון הזה היה מגוחך.
ובנוסף, שמישהו רע הוא מכוער והיפים הם הטובים. לא תראו רע יפה (*ספוילר-כן, גם סופי תשתנה להיות מכוערת שהיא רעה*)

הדבר היחידי שלא התבסס על סטיראוטיפ זה הרצון של הרשע. כאן לרשע יש מניע טהור לעשות את הדברים שלו ולא סתם כדי לחבל בניסיון לאושר בעולם. יש להם רצון לנקמה על בגידה, על העלבה בפומבי, על לקיחה של משהו שהיה לרשע ועוד מניעים אנושיים.

פעמים רבות התחברתי יותר אל הרעים והמניעים שלהם, אל התגובות שלהם והשאיפה לשיווין, על זלזול בטובים- שכמו שאמרתי, לא אהבתי.
גם לדעתי הרעים נראו יותר הוגנים לפעמים מהטובים-שגם עשו מעשים רעים.

החיסרון העיקרי בספר, פרט לחוסר שבירת הסטראוטיפים בהם הרעים מכוערים והטובים יפים והשוביניסטיות, היה שהספר מלא במשפטים קיטשיים עד בחילה. וגם לדמויות היו לי רגשי אהדה-שנאה, כמעט ולא אהבתי אף דמות חוץ משלושת המכשפות.
אגתה, זו שאהבתי בהתחלה כי היא אמרה אותם דברים שאני חשבתי,הפכה לרדודה וצדקנית
וסופי, שהתחלה גם היתה רדודה ולא התחשבה באף אחד מלבד עצמה, הפכה לאהודה אליי לקראת הסוף. כי הבנתי אותה, הנקמה שלה הפכה לצודקת.
ודווקא את הדמות שאהבתי יותר מכל-הורט-קיבל תפקיד קטן יחסית. הגיע לו יותר.

והסוף- מעט מוזר. מעט קיטש. אבל נחמד.


בית הספר לטוב ולרע הוא ספר נחמד וקליל, מלווה במשפטים קיטשיים וסטראוטיפים שניסו לשבור ללא הצלחה, דמויות מבלבלות וציורים מקסימים בהתחלת הפרקים אבל לא חידש משהו בספרות.
לפני שהגעתי לספר ושמעתי עליו, בדקתי בגוגל כדי לראות מה חושבים עליו בארץ, פרט לאתר.
הגעתי לכתבה של "מאקו" שם נכתב בכותרת "האם מצאו את הארי פוטר הבא?"
צר לי לאכזב, אבל לא.
דבר ראשון, חוץ מבית ספר שמחלקים לקבוצות/בתים, ציורים בתחילת פרק ושיש קסם, אין ביניהם דימיון.
דבר שני, אנשים יקרים, אנא הפסיקו לנסות לחפש את הארי פוטר הבא מסיבה פשוטה לא יהיה אחד כזה אף פעם
את הארי פוטר אי אפשר להחליף. יש בו משהו תמים יותר, משהו שכולם יכולים להתחבר אליו. עולם מיוחד עם דמויות שובות לב.
כבר זמן רב ניסיתי להבין למה כולם אוהבים את הארי פוטר.
אבל עוד לא גיליתי. יום אחד אגלה.
אבל ידוע לי שלא יהיה ספר כמוהו ושהספר הזה לחלוטין לא כמוהו.
אז אל תפתחו ציפיות.



אין עולם בלי סטראוטיפים, זה ידוע. הם סובבים אותנו לא משנה מה. אין אף חברה שלא תשרוד בלעדיהם.
אני לא יודעת אם הייתי מעדיפה עולם בלי כל הסטראוטיפים, אבל אני כן יודעת שיש כאלו שהם לא נכונים לגמרי.
אך כמו שהעולם בספר בנוי מהם, כמו העולם שלנו, אנחנו מסתגלים אליהם.
יום אחד, בקרוב, אסתגל.




*הערה קלה- הדוגמאות לסטראוטיפים לא באו להעליב מישהו או לפגוע ושוב, אני יודעת שחלקן הן קומיות לגמרי, אך עדין הרגשתי שאני צריכה לכתוב אותם.*
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לורד תומיאוס (לפני 5 חודשים)
ביקורת קצת ארוכה אבל בתור מישהו שקרא את הספר את דייקת בכל הערות
כדיי לי ליקרוא את ספר ההמשך לדעתך???
הרמיוני (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
ביקורת אדירה, פוקסי.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה in love with books :)
זה לא ערוץ הילדים, אם כי גם להם יש סדרות כאל, זה ערוץ שנקרא "זום".
אני בהחלט גאה D=
-^^- (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
סטריאוטפים היו קיימים וימשיכו להתקיים ,לצערנו .זה עצוב כי סטיגמות גורמות לאנשים לפסול אנשים אחרים רק על פיהן ולא נותנות אופציה לאנשים שהסטיגמות מבוססות עליהן להיות חלק מהחברה.
זה מאוד עצוב שבערוץ הילדים יש סדרה כזאת , לאן ערוץ הילדים הישן והטוב נעלם ? במיוחד בגילאים האלה ,הצעירים, יש צורך לחנך את הילדים והנוער לשיוויון ,סבלנות וסובלנות ,כי בגיל מבוגר זה קשה למבוגרים להתנער מההרגלים שלהם.
וגם אני סוג של חנונית, אוהבת ספרים ,מדע בדיוני , אנימציות יפניות וקומיקסים וגאה בזה בהחלט !
תהיי גאה בעצמך ואל תתני לאף אחד לשנות את מי שאת.(:
ביקורת טובה וחדה.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה אסאי =)
כן, בהחלט נורא...
S-E-5914 (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
וואו סנואו. כרגיל ביקורת מדהימה.
אני אפילו לא בטוחה איפה להתחיל.
אני פשוט אגיד לך שאני מסכימה עם רוב הדעות שלך, אם לא כולן.
ואם חנונים נראים ככה, אולי אני צריכה להתחיל לשנות את הבגדים שבארון שלי... ואולי גם על הדרך לקנות סנדלים...
ברצינות. אנשים בורים כל כך אם ככה הם חושבים. באמת שמשהו נוראי בדרך שבה החברה שלנו נכנעת לכאלו סטראוטיפים.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אממ...נראה לי שתודה :)
חה כריס, התכוונתי סנדלים עם גרביים, לא רק סנדלים. כי אני הולכת גם רק עם סנדלים (בקיץ) אבל לא עם גרביים.
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
פשי יא
כן כמו
שפפסי אמרה
סטריאופטפים מגעים מהיכנשהו
נדמה לי שזה היה באיזה ספר שלי יו
יו נסבו
כן

אני שוב סטיגמות החנונים יעעע
אנלא הולך עם סנדלים!!!!
אנלא הולך עם נעלים בכלל
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה זש"י D:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אח, הסטיגמות קיימות בשורשים של החברה שלנו, לצערי. כתבת יפה.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה ביני ^_^
החנון היה אמור להסביר על הדברים שקרו, כי הוא "החכם שיודע הכל".
גם שעשו לי גשר חששתי מזה אבל אני גם גאה בזה עכשיו ^^
ביני <FONT COLOR=074953> (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
לא הגבתי על הביקורת הזאת כבר? טוב, כנראה שלא. אז טוב, את אחלה ביקורת. לא קראתי את הספר אבל שמעתי עליו הרבה (ממך ומאור בווטסאפ)
בקשר לעניין של החנון: איך זה קשור לסרט על המהפכה הצרפתית?
אני מסכימה עם כל מה שכתבת בקשר לחנונים. אבל הסטראוטיפ הזה כל כך משפיע. כשעשו לי משקפיים בכיתה ד' לא כל כך רציתי כי חשבתי שמשקפיים וברזלים בשיניים (היו לי באותה תקופה) יהפכו אותי לחנונית. עכשיו אני גאה בחנוניות שלי.

פפר, זה באמת נשמע כמו התחלה של בדיחה.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
פפר, את מצליחה להצחיק אותי כל כך XD
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ואני גם בלונדינית. מתנחלת בלונדינית עם חוש הומור, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
הו, עכשיו הכל ברור! טוב לדעת!
כן אני כניראה שזה באמת קשור לחינוך, כמו רוב הדברים.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
יש לי פיתרון לתעלומת הסנדלים עם גרביים! החנונים מישיבת מרכז הרב הולכים עם שורש וגרביים, מכנסיים ארוכים וחולצות מכופתרות. אין להם שלייקס, אבל רובם משקפופרים. אאוריקה!

ולגבי הנהיגה הערבית, כמו הרבה סטראוטיפים הוא מבוסס מציאות. כמי שנוסעת בציר 60 לא מעט, אני יכולה לומר לך שהם די מפחידים. לא שזה עניין של גנים. זה בטח קשור לרמת בתי הספר לנהיגה אצלם. או למצב הכבישים בשטחי הרש"פ.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
כן, שוביניזם גברי התכוונתי. כיום בעיקר שומעים את זה.
לא אמרתי שאנחנו לא זקוקים, רק אמרתי כמו שאמרת שהם מעצבנים לפעמים.
אוי אל דאגה, כמו סטיראוטיפ החנון והסנדל עם הגרב, גם זה סטיראוטיפ שגוי. את ואחיך אנשים הומריסטים ביותר :)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
שוביניזם במובן שאמא שלך התכוונה אליו לא קשור לפמיניזם. המשמעות המקורית של שוביניזם היא לאומנות. את בטח התבלבלת בגלל השימוש השגור היום - שוביניזם גברי.

ולגבי הסטראוטיפים - אנחנו זקוקים להם. לאדם נורמטיבי צריכה להיות יכולת חלוקה לקטגוריות, ואם אין לו כזאת - יש לו כנראה בעיה קוגניטיבית.
אלא מה? חלוקה לקטגוריות פרושה הכללה. והכללות סובלות מאי דיוק. ואי דיוק לא הוגן כלפי הפרטים. זה באמת מתסכל, אבל אני בספק אם יש משהו לעשות בנידון.
אולי דבר אחד: אנחנו לא יכולים למחוק את הסטראוטיפים שלנו, אבל אנחנו יכולים להיות מודעים להם - ולראות מעבר להם, לפעמים.

(מה שכן: קראתי פעם איפשהו שלמתנחלים אין חוש הומור, ונעלבתי עד עמקי נשמתי. לי אין חוש הומור? לאריאל אין חוש הומור? לאביגדור ליברמן אין חוש הומור?
בעצם... אין לו. אז כן, סטראוטיפים זה מתסכל.)
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
טנקס נוף =)
כן, אני יודעת שהם עשו זאת כדי להדגיש (רשמתי? כנראה שלא...אלך לתקן) פשוט במשך אותה תקופה היתה את הסדרה הזו שעלתה לי על העצבים ושראיתי את זה זה כנראה התפרץ ממני בלי הפסקה שהסדרות והסרטים האלהבאמת משפיעים ולא יכולתי לשלוט בזה. והם היו צריכים חנון שידע הכל ויסביר מה זה הדבר הזה והזה. נראלי, כשראיתי את התיאור די נטשתי את הקבוצה כדי להרגיע את העצבים.
כל אחד וטעמו כמובן :)
ושוב תודה.
no fear (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת נהדרת ופנטסטית.

שתי הערות - 1. חבריך לכיתה היו חייבים להלביש את החנון שלהם בצורה סטראוטיפית. אני לא יודעת מה הייתה המשימה, אבל אני מנחשת שהסרט לא היה אמור להיות ארוך, וכדי שיבינו שמדובר בחנון עליו להיות תואם לסטראוטיפ. האם הסרט התמקד בחנון? אם כן, אולי הם היו יכולים ליטול יותר חופש יצירתי ולשבור סטראוטיפים, אבל סתם כך זה היה הכרחי, ככל הנראה, בשביל הסרט. (תמיד יש מצב שלא, אולי אני טועה, בסך הכל לא הייתי בכיתה שלך, אני רק אומרת מה נראה לי שנכון, רוב הסיכויים. בלי שום כוונה לפגוע באיזושהי צורה.)
2. שיר הג'ינג'ים גאוני. אני מתה עליו.

שוב פעם, ביקורת אדירה. כל הכבוד וכאלה. ווהו.
snow fox (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה בוקי :)
אם את רוצה, אשלח לך בפרטי איך עושים ותוכלי לראות כי כאן זה יקח לי קצת מקום.
BookLover (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
פוקסי- ביקורת יוצאת מן הכלל כרגיל. אפילו שלא קראתי את הספר הצלחתי להבין בדיוק על מה את מדברת, כי את מתבטאת כל כך טוב.

רק שאלה לא קשורה- איך משנים את גודל הגופן, מדגישים אותו ומותחים מתחתיו קו? אשמח אם תעני לי :)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ