ביקורת ספרותית על בית הספר לטוב ולרע - בית הספר לטוב ולרע #1 מאת סומן צ'יינני
ספר טוב

---

*יתכנו ספויילרים*

מתנצלת מראש, אני קצת חלודה. עבר הרבה זמן מאז כתבתי ביקורת.
בהתחלה הנחתי שהספר הזה יהיה סוג של שובר סטיגמות. הילדה היפה והבלונדינית מגלה שיש בה טבע רע, ודווקא זו המנודה והמכוערת מוצאת בעצמה טוב. נשמע מקסים. הבעיה היא, שהסטיגמות רק ממשיכות להופיע.
סופי מתכערת כשהתלתלים הבלונדיניים שלה נקצצים. בתיאור של אגתה לאחר שהיא נעשית יפה, השיער שלה בלונדיני. מזכיר לי את הפרק הראשון של הדרדסים. השיער של דרדסית שחור כל עוד היא עובדת בשביל גרגמל. מישהו מוכן להסביר לי למה הבלונדיניות נחשבות ליפהפיות טובות הלב?
בספר הזה, במקום להפוך את המכוערת לטובה ואת היפה למרושעת, הדמויות פשוט מחליפות מקום. היפה עדיין טובה. הרעה עדין מכוערת. אותה הסטיגמה, פשוט אצל הנערה המקבילה.
קצת הורס את הנקודה.
חוץ מזה שלאורך הספר הצד של הרעים מתחיל להישמע טוב יותר ויותר. נכון, הם לומדים איך להתכער ואיך לבשל ילדים, אבל מטיפים להם על יופי פנימי ועל גילוי האני האמיתי שלהם. "כיעור פירושו חופש", אומר המורה להתכערות. זאת לעומת הטובים שחיים על מראות וטיפולי יופי. שתי הנערות מראות עוד בהתחלה סימנים של כוח, שמראים שהן בעצם מתאימות למקום בו הן נמצאות. סופי מצליחה להרוס אווזה, אגתה מחזירה ילדה לצורתה האנושית המקורית.
הטובים לא מתרשמים מזה במיוחד. מתוארות צרחות, בהלה, ואין שיפור משמעותי במצבה החברתי של אגתה. היא נשארת המכוערת, השונה. הנסיכים לעתיד מעדיפים את הנערות היפות, והנערות לועגות לה. הדגש שם על מראה חיצוני חזק מדי. כולן שם די ביצ'יות, אם תשאלו אותי.
הרעים? הם דווקא מתפעלים. אחד מהם אפילו מתאהב בסופי. השותפות שלה לחדר אומרות שאולי היא בכל זאת מתאימה לשם. דווקא הרעים.
זה יכול להיות שובר סטיגמות מעולה בפני עצמו, אם לא הם לא היו מתייפים לקראת הסוף. שוב, דגש על מראה חיצוני. היפים מוצאים את עצמם מכוערים.
אני חופרת, מצטערת על זה. הטוב תמיד מנצח, נשיקה של אהבת אמת, ילדים של גיבורים מעולם האגדות. כל העסק הזה. אהבתי את הספר הזה פשוט כי הוא מתוק כל כך. נסיך החלומות, בלונדינית עם אצבע שמנצנצת בורוד ומקק מדבר. שילוב כזה לא מופיע בכל ספר.

במוזיאון הטוב שבבית הספר נמצא היומן של מוכרת הגפרורים הקטנה. די מוזר, בהתחשב בזה שהיא נחשבת כאחת מה "לעדים" - שנועדו לחיות בעושר ואושר, ושאין שום מכשפה או טרול בסיפור שלה. אם אני זוכרת נכון, היא מתה קפואה בשלג עם חיוך על שפתיה, והנבל היחיד הוא האבא שסירב לתת לה לחזור הביתה בלי שמכרה את כל הגפרורים. אם היא מונצחת שם ליד גרסאות הדיסני של שלגיה וסינדרלה, אולי יש תקווה. אולי הסטיגמות לא ינצחו אחרי הכל.
או שאולי כן?

» ביקורות נוספות של ג'ן
» ביקורות נוספות על בית הספר לטוב ולרע - בית הספר לטוב ולרע #1