ביקורת ספרותית על בית הספר לטוב ולרע - בית הספר לטוב ולרע #1 מאת סומן צ'יינני
ספר מעולה

---

אהבתי את זה. אני לא מבינה איך אפשר שלא לאהוב את זה.
הבנייה של העולם כל כך מקורית, והמוסר השכל אולי ברור, אבל הוא נעשה בצורה כל כך מגניבה ועמוקה, שוואלה למי אכפת?
סופי ואגתה הן חברות שנחטפות לבית הספר לטוב ולרע, אחת מהן נשלחת לבית הספר לטוב שמה היא תלמד להיות נסיכה, והשנייה לבית ספר לרע שם היא תלמד איך להיות מכשפה.

שתיהן באות מכפר שבו באופן מסתורי שני ילדים מאוד שונים אחד מהשני נעלמים פעם בארבע שנים.
השמועות בכפר אומרות שהם נחטפו על ידי מנהל בית הספר, ומצאו את דרכם לתוך ספרי האגדות, ושמישהו עומד להיחטף בקרוב.
סופי רוצה להיחטף כי היא רוצה להיות נסיכה, אז היא עושה מעשים "טובים" כדי להוכיח שהיא ראויה להיחטף ומשקיעה את רוב זמנה בטיפוח.
אחד מהמעשים הטובים הזה, הוא להיות חברה של אגתה, היא די מנודה מכיוון שהיא ניראת שונה והיא גרה בבית קברות רחוק מכולם.
זה די קשה לקרוא לסופי ואגתה חברות, כי זה קצת מרגיש כמו חברות חד צדדית, אבל לא זו לא חברות חד צדדית, סופי פשוט חרא של חברה.

בכל אופן, מנהל בית הספר חוטף את סופי, אגתה שבכלל לא האמינה שילדים באמת נחטפים וחשבה שהם פשוט נכנסים ליער פעם ב-4 שנים והולכים לאיבוד, רואה אותו ומנסה לעצור אותו מלחטוף את סופי שרק חיכתה ליום הזה.
התמונה הזאת של סופי מחייכת בזמן שצל חוטף אותה ואנשי העיירה מנסים להציל אותה עדיין חרוטה לי בראש.
אגב, זו הפעם השנייה שאני קוראת את הספר, ואני רק רוצה לציין שקראתי את הראשון והשני ביחד, ושאחרי שנה ומשהו כשיצא השלישי לא הרגשתי צורך לקרוא שוב את השניים הראשונים, כי הסיפור באמת נחרט לי בראש.
לא המשכתי לרביעי ולחמישי כי אין צורך, הסוף של השלישי פחות או יותר סגור, וכנראה כשיצא השישי והאחרון אני אמשיך את הסדרה עד סופה.

אני לא יודעת למה, אבל אני ממש נקרעת מצחוק מדברים ממש שטותיים, וזכור לי שהספר השלישי ממש הצחיק אותי.
כנראה שזה כי זה נורא קל להתחבר לדמויות האלה, וברגע שאתה מתחבר אליהם הכל נהיה מצחיק ומשעשע, ממש כאילו אתה נוכח שם ועד לסיטואציה.

בקריאה הראשונה סופי הייתה ממש מעצבנת, אבל אחרי שכבר למדתי להכיר אותה בשני ספרי ההמשך, אני מבינה אותה יותר לעומק ואני דווקא נהנית מהדמות שלה, שבעיניי עשויה ממש טוב ובצורה נורא מקורית.
זה מוזר, כי היא כתובה בצורה שאמורה לגרום לך לשנוא אותה, אבל בו זמנית גם להבין אותה ולרצות לגרום לה להשתפר ולהיות טובה.

אז שתי הבנות מוצאות את עצמן נחטפות ומורמות מול שני בתי הספר על ידי ציפור שניראת כמו שלד.(ואת זה אני יודעת כי יש איור שלה בספר)
הציפור מפילה את אגתה לתוך צמר גפן ורוד של בית הספר לטוב, ואת סופי לתוך החפיר של בית הספר לרע, שם מתואר שהיא מנסה לאחוז בעז אכולה או משהו.
העולם הזה עשוי כל כך טוב, ואין רגע משעמם, אפילו שקראתי אותו כבר, עדיין נהניתי ברמה שלא יכולתי לעזוב אותו, ובכל פעם שההורים שלי פנו אליי הרמתי את הראש בעצבים.
אסור להפריע לי כשאני נהנית מספר.

זו הסדרה האהובה עליי וחיכיתי הרבה זמן כדי לקרוא אותה שוב.
שמרתי אותה במיוחד, כי ידעתי שאני רוצה לקרוא אותה שוב בשנייה שסיימתי אותה.
זה פשוט מבדר, מהנה, וגם סוג של מפצה על החווית תיכון העלובה שלי; אפילו שלא ממש לומדים שם משהו חוץ מכישופים, איך לזמן חיות והיסטוריה של עולם האגדות.
העיקר בסיפור עבורי זו החוויה הכוללת של בית הספר, החלוקה בין התלמידים לרעים וטובים, והספק שיש לאורך הספר לגבי מה באמת קובע מי טוב ומי רע.
הספר הזה גם מותח, יש כל כך הרבה סכנות, וזה עניין של חיים ומוות עבור הדמויות האלה ללמוד בבית הספר הזה.
אף אחד לא רוצה למות, אבל מישהו צריך למות באגדה, אי אפשר שכולם ינצחו.

אגתה מזהה את הסכנה, יודעת שהן חייבות למצוא דרך לחזור הביתה על מנת שהן יוכלו להישאר חברות.
סופי עסוקה בסיפור אגדה ובנסיך שלה שבכלל לא באמת שלה.
סופי מתקשה לקבל את זה שהיא שייכת לבית הספר לרע, והיא רואה באגתה כמי שתופסת את מקומה בבית הספר לטוב, וסוג של מחבלת לה באגדה שלה.
זה משהו שקשה לקרוא, המחשבות של סופי משקפות כמה היא באמת לא אמינה, בעוד המעשים של אגתה מוכיחים שהיא אכן חברה נאמנה לסופי, ובכל זאת רוב הספר סופי רואה באגתה רק כאמצעי להשיג את מה שהיא רוצה או כמכשול ואויב שעומד בדרכה.

אני לא אבין איך אפשר שלא להינות מהספר הזה.
אלא אם כן פנטזיה זה פשוט לא הקטע שלך, ואגדות גם - ממש לא הקטע שלך, אין שום סיבה שלא לאהוב את הסדרה הזאת.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על בית הספר לטוב ולרע - בית הספר לטוב ולרע #1