ביקורת ספרותית על אשת הסנדלר - פרוזה # מאת אדריאנה טריג'יאני
ספר מעולה

---

הספר הזה הוא כפית דבש ובאיטלקית: סוכריה –Caramella!

התקופה הינה המאה הקודמת. תחילת הסיפור סביב שנת 1905 דרך מלחמת העולם הראשונה ומסתיים לאחר מלחמת העולם השנייה. ההתחלה בהרי האלפים האיטלקיים, דרך ארצות הברית ואירופה בצל מלחמת העולם הראשונה והשנייה.

הספור מחולק ל-3 חלקים:
חלק 1-הנופים הקסומים של האלפים האיטלקיים.
חלק 2-מנהטן
חלק 3-מיניסוטה.

קטרינה-אלמנה צעירה (בעלה נהרג במכרות במינסוטה) ושני בניה צ'ירו ואדוארדו פונים למנזר בסן ניקולה. האם נאלצת להשאיר את הטיפול בבניה לנזירות המנזר כשפניה למנזר אחר בקרבת מקום. בהחלט תמונה קשה של אם המפנה עורף לשני בניה פרי בטנה, תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותם. להמחשה ראו ציטוט עמוד 26: "מרקו טלטל את המושכות והוביל את צ'יפי ברחוב הראשי אל עבר הדרך היורדת מן ההר. צ'ירו ליווה בעיניו את אמו המתרחקת. הוא רצה לרוץ אחרי הכרכרה, לתפוס בידית ולעלות אל המושב, אבל אמו לא הסתובבה להביט בו. היא גם לא רכנה אל דופן הכרכרה להושיט את ידה ולהזמינו להצטרף אליה, כפי שעשתה תמיד כשנסעה בכרכרה וברכבת. ואפילו על הנדנדה."

האחים נאלצו להשלים עם הנטישה והשתלבו יפה בעבודות המנזר. אדוארדו היה "איש הספרים" וצי'רו "איש העבודה". שני האחים אהבו אחד את השני, היו שונים אחד מהשני אך השלימו אחד את השני.

על ההר בקרבת המנזר ששהו האחים התגוררה משפחה מרובת ילדים שחיה מהיד לפה והעוני לא דילג עליהם. נציגת אותה משפחה הייתה אנצה שלימים הופכת להיות גיבורת העלילה. אנצה הייתה בת מיוחדת, נערה בגיל 15, דעתנית, נמרצת שעזרה למשפחה בעול הפרנסה. בעקבות טרגדיה משפחתית הגורל מפגיש אותה עם צ'ירו.

צ'ירו שהיה סקרן ו"השובב" מבין שני האחים מגלה שדון גרגריו – הכומר של סן ניקולה, לא בדיוק "טלית שכולה תכלת", ובחמת זעמו של הכומר שני האחים "נאלצים" לעזוב את המנזר ואף נפרדים. איש איש לדרכו: צ'ירו עובר למנהטן ואדוארדו פונה לרומא ללימודי הכמורה. הפרידה לא הייתה קלה בין שני האחים, כבר בתחנת הפרידה הם החלו להתגעגע לכפר שלהם. ציטוט קשה אבל נכון מעמוד 123: "ליתומים יש הורים רבים"...

כשצ'ירו עולה לאדמתה של ארה"ב הוא מתבקש לשנות את שמו. (הקטע הזה קצת הזכיר לי את העולים לארץ בשנות החמישים, כאשר גם הם נתבקשו לשנות את שמם לשמות עבריים). צי'רו מתקבל לעבודה כשוליה לסנדלר, לומד את המקצוע וזוכה למקום לינה ואוכל. בד בבד בגלל חיצוניותו הכובשת, הוא כובש את ליבן של הבנות ובסך הכול משתלב בחיי הקהילה יפה.

העוני לא דילג גם על אנצה ומשפחתה ולכן אנצה ואביה – מרקו, פונים לארצות הברית להגדלת הכנסות המשפחה והגשמת החלום לרכישת בית. אנצה מתחילה את דרכה כתופרת ואביה פונה לעבודה במכרות ומה קורה אז? העולם קטן ועגול ושוב הגורל מפגיש את אנצה וצ'ירו. לאורך כל הסיפור אנצה וצ'ירו נפגשים ונפרדים... עד אשר ...

לאנצה הייתה אמינה והיא האמינה בכל מה שהיא עשתה. כמו כן היא גם השכילה למצוא את האושר ביושר. ציטוט עמוד 436: "למדתי שיעור אחד חשוב בחיים, ואני אחלוק אותו איתך. אל תחששי מהדברים הרעים שעדיין לא קרו. זה יחסוך לך הרבה חרדה".

הסופרת אדריאנה אורזת את הסיפור הזה במעגל: ההתחלה באיטליה והסיום באיטליה שלתוכו היא מצרפת עוד מעגלים קטנים יותר, אבל עם משמעות לא פחותה מהמעגל הגדול והראשי. מלבד סיפור האהבה של אנצה וצי'רו מתלוות דמויות תומכות נוספות. גם להם יש סיפור מסגרת ולכל אחד את סיפור חיו וגורלו.

תוך כדי העלילה ניתן לטעום מהאווירה של אותם ימים כגון: היחס המזלזל למהגרים בארצות הברית בימי מלחמת העולם הראשונה וטרום המהפכה התעשייתית. מאידך למהגרים האיטלקים היה מאוד חשוב להילחם במלחמותיה של ארצות הברית, כדי להגשים את חלומם ולקבל אזרחות אמריקאית. בסיפור שלנו צי'רו מתעקש ומתגייס למלחמת העולם הראשונה.

בנוסף לנ"ל הסופרת מיחסת חשיבות לא מעטה לדת הקתולית. השמרנות והערך העליון של התא המשפחתי. בדת הקתולית האישה הינה לב ליבה של "המשפחה" ותפקידה להיות רעיה טובה, טבחית מצוינת ומחנכת מעולה לילדיה.

הסיפור הזה הינו מרקחת של רומן חוצה יבשות ארוג בפשטות נוגעת ללב, ומאבק יום יומי על מעצורים ומכשולים. הכול נכתב בכישרון רב ואם להודות על האמת לא רציתי שהספר ייגמר. קחו בחשבון שגם לכל הריח האיטלקי הזה שאני אישית מאוד אוהבת, מתלווה המוסיקה של הגדול מכולם אנריקו קארוזה ולא רק הוא גם ורדי, פוציני, טוסקניני ועוד.

מודגש בסיפור הזה כמה ארצות הברית הייתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וחלום של הרבה אנשים שהיגרו אליה. גם היום זה קיים , אם כי פחות מאז אבל עדיין. חברים יקרים, בסיפור הזה יש אהבה, אוכל ומוסיקה... מה צריך יותר מזה?

סיימתי לקרוא את הספר עם הרגשה של ריאות מלאות אויר צלול כמו של האלפים האיטלקיים. אני מרשה לעצמי לסיים בציטוט שאהבתי מעמוד 499: "הישמרי מהדברים שמשמעותם יכולה להיות הכול או לא כלום".

באחרית דבר של הספר, כותבת הסופרת אדריאנה שהיא הגשימה את חלומה, ומציגה את סיפורם הבדיוני בחלקו, של סבה הסנדלר וסבתה התופרת שהייתה גאה להיות אשת הסנדלר.

חברים, רוצו לקרוא, תענוג של ספר, מבטיחה עונג צרוף של קריאה מהנה לכל מי יבחר לקרוא בו. לא תתחרטו!

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אשת הסנדלר - פרוזה #