ביקורת ספרותית על אשת הסנדלר - פרוזה # מאת אדריאנה טריג'יאני
ספר בסדר

---

אשת הסנדלר – אדריאנה טריניאני
The Shoemaker’s Wife

הייתי מחלקת את ספרה של אדריאנה, בן 500 עמודים, לשלושה חלקים, כאשר החלק הראשון והאחרון כל אחד מכיל חמישית מהספר בעוד החלק האמצעי מכיל את רובו.
ב"אחרית דבר" מציינת הסופרת, כי היא "מציגה את סיפורם הבדיוני בחלקו של סבי, סנדלר, ושל אהבתו האמיתית, סבתי, תופרת..." מאחר ומוזכרת המילה "בדיוני", אני מרשה לעצמי להעיר את הערותיי ללא נקיפות מצפון:

נהניתי מאוד לקרוא את החלק הראשון והאחרון. בחלק הראשון מביאה אותנו הסופרת לכפר בו נולד גיבור הסיפור שהוא סבא של הסופרת – צ'ירו. זהו הכפר העני ביותר, בהר הגבוה ביותר ברכס האלפים הצפוני באיטליה - ווילמינורה. הסופרת מתארת נופים עוצרי הנשימה, זרימת הנהרות, את התושבים ההרריים מהכפרים הסמוכים, בדומה לתושבים בווילימנורה, שהנם קשיי יום, שעבדו עבודה מפרכת במכרות ובחוות, והגברים עבדו כדי "להשים אוכל על השולחן". באותו חלק של הספר אנו למדים על הכפר השני, סקילפריו, המרוחק מהכפר הראשון בשמונה קילומטרים, והנגישות אליו היא בכרכרה הרתומה לסוס. זה הישוב בו גרה גיבורת הסיפור אנצה – הסבתא. בחלקו האחרון של הספר מממשת הסופרת בנישואין את אהבתם של שני הגיבורים שהכירו מילדות, עזבו את הכפר בנעוריהם ונפגשו באקראי באמריקה.

הערותיי נוגעות, בעיקר, לחלק האמצעי. מסופר בתקופה בה הייתה עלייה המונית בעיקר איטלקים לאמריקה על מנת למצוא פרנסה. כאשר גיבורינו הגיעו לאמריקה "איטליה הקטנה" כבר הייתה קיימת. מאחר ומתחילת הספר לא הוזכרה כלל על ידי הסופרת התקופה, סימנתי לעצמי כמה רמזים על מנת לבדוק בעצמי, כמו: תחילת בניית ה"הילס גייט" והתקופה בה הופיע קרוזו במטרופולין בשירה אלוהית. כרקע לתקופה אפשר להוסיף, כי בגריניץ' וילג' האמבולנס היה רתום לסוס, וכרטיס באזור העמידה בנסיעה ברכבת עלה 25 סנט. בהמשך העלילה, צ'ירו יוצא למלחמה והוא בן שמונה עשרה, רק אז היה מובן שזו תחילת 1900 בערך. במידה ופסחתי על אזכור כלשהוא של התקופה בתחילת הספר – אתכם הסליחה, אך לי הנושא הפריע.

אעבור לעלילה. בחלקו האמצעי של הספר הכול מתרחש לפי תחושת הקורא - ללא הפתעות וללא מתח כלל. הסצנריו ברור בהחלט: אנצה מצליחה בדרכה ועולה מעלה כמטאור, הן מבחינה מקצועית כתופרת, חברתית וכלכלית. עומדת להינשא לאחד מעמודי התווך של המטרופולין וכך למצוא את עצמה בחברה הגבוהה. צ'ירו מצליח גם הוא בדרכו שאינה סוגה בשושנים, כבעל מקצוע – סנדלר. יחד עם זאת, תמיד הם נפגשים באקראי: אם זו הפעם הראשונה בבית החולים בקצה השני של עולמם - אמריקה – ופגישות נוספות כאשר הדרסטית ביותר - ביום חתונתה, בדיוק ביום שהיא מיועדת לאחר ולבושה שמלת כלה. צ'ירו משכנע אותה בהצלחה לעזוב את בחיר ליבה. אנצה הולכת שבי אחרי אהבתה משכבר הימים ונוטשת את כל הזוהר כדי להתחיל הכול מהתחלה.

מאחר והסופרת ציינה "בדיוני", לדעתי, היא ניתבה את ההיסטוריה שתראה יפה ומוצלחת, אך ללא מתח וללא הפתעות. מאחר ולי היה ברור מלכתחילה שכך יסתיים הסיפור והזוג נועד אחד לשני למרות כל הקשיים ששניהם עברו, לא הופתעתי כלל. בטוחה אני שיהיו כאלה שיחלקו על דעתי.

מתוך עשרה רומנים שכתבה הסופרת, זה ספרה הראשון המתורגם לעברית, לכן קוראי העברית אינם מודעים לכתיבתה. לעומת זאת מצוין, כי היא סופרת אהובה בארה"ב וספריה תורגמו לשפות רבות.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על אשת הסנדלר - פרוזה #