ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

סולאר הוא ספר טוב, אפילו טוב מאוד לדידי.
יש בו מכל טוב, רעיונות מצוינים, עלילה שלעיתים קרובות מותחת ומשכילה, ניסוחים מבריקים, הומור אינטליגנטי וגבוה, ביקורת צינית, ובעיקר ניאו-נובליסטיות –שעוברת מסגידה לחתן פרס נובל גאון, להורדתו אל פח ההתנהגות האנושית הבהמית.

אבל מה, יש פה יותר מדי מהכל.

איאן מקיואן הסופר הוא וירטואוז, אה-לה-אומברטו-אקו, שמתחקר למוות לפני שהוא כותב משהו, ואז שופך לך בפנים את הכל.
כמו מדף קינוחים ענק שהכל טעים, בלי יכולת להפסיק, ובסוף הרגשה של אוף הגזמתי, הכל מתערבב לו בהרגשה לא נעימה.

סולאר העביר לי טיסה טראנס אטלנטית, ובכל דף יש רעיון שסופר אחר היה הורג בשבילו, ומפתח ממנו ספר שלם, אבל האוסף של הכל קצת מוגזם ומעמעם את ההברקות.
כמו שאומרים less is more, ובמקרה הזה more is less – העובדה היא שאני לא אזכור אותו כמצויין אלא בסך הכל רק טוב.

לא מתחרט שקראתי, וכמו שרמזתי נהניתי – אבל קצת יותר שליטה עצמית על בלוטת הכישרון היתה עושה לספר הרבה יותר טוב.
ולכן אני מעניש אותו בביקורת קצרה וסתמית שכזאת...

איאן אתה יכול יותר (בעצם פחות!)

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על סולאר