ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 26 בדצמבר, 2019
ע"י ניר
ע"י ניר
להתרחק כדי לראות, לחשוב כדי לשאול, לפקפק כדי להחכים.
כל זה עובר בראש שקראתי את לבנון. מלחמה שכאילו לא הייתה אבל הייתה – הרוגים ופצועים ברצף קבוע עד שנפסק בפתאומיות כי החלטנו.
אני זוכר את המלחמה הזאת היטב כי בניגוד לשאר ההיסטוריה עליה אני לומד, הייתי שם באותם ימים --- ראיתי הכל, לא הבנתי כלום, הייתי כמו כולם שבוי בקונספציה ולא פקפקתי או שאלתי למה? --- אפילו את עצמי.
ההיסטוריה לא חוזרת אבל היא דומה, האנשים לא זהים אבל הם דומים ולכן אנחנו טועים שוב ושוב באותן טעויות ובקריאת המציאות – חוכמת ה-בדיעבד מתסכלת – איך לא ראינו ואיך לא העזנו לחשוב אחרת, איך שוב ושוב אנחנו נותנים אמון עיוור במה שלא הגיוני ובמי שלא יכול לפעול אחרת.
את הספר גמעתי בשעות ספורות, הוא לא קל ולא מרחם, שם אחרי שם אתה מכיר צעירים, מתי ואיפה נולדו ואיך הצטיינו וכל כך מוקדם נקטפו.
בשלב מסוים ההתניה מגיעה, אם כותבים עליו כך וכך מילים הוא בטח ייהרג, אם הוא מתנדב הוא ייפול – וכל כך הרבה נפלו.
הספר מספר את הסיפור של ארבעת השנים האחרונות של המלחמה ברצועת הביטחון – מלחמה ללא אות אבל עם מטרה: הגנה על יישובי הצפון, אבל בלי לאתגר את המחשבה כאשר המציאות משתנה אל מול פנינו. אויב אחד נעלם, הסכמים נחתמו, אויב אחר קם, הסכמים נקבעו, מילים נאמרו אבל המשכנו לעשות את מה שעשינו כל הזמן – עם אותן תוצאות ואותם כישלונות – וחוזר חלילה.
מדהים הדמיון למלחמת ווייטנאם, כששקועים עד צוואר לא יכולים לחשוב לחתוך ולצאת, מתחילים לספור גופות כהוכחה להצלחה אבל שוכחים לשאול האם זה מקדם את המטרה – איוולת.
אני זוכר איך חשבתי אחרת, איך האמנתי שמה שאנחנו עושים צריך לעשות ואי אפשר אחרת – לא פקפקתי ולא שאלתי למה.
מעניין כמה דברים קורים היום שאני (אנחנו?) לא שואלים למה? --- ובעוד עשרים שנה, נצטרך ספר כמו "לבנון – המלחמה האבודה" שיראה לנו איך אנחנו נסענו לקראת קיר והמשכנו.
אי אפשר להגיד ספר מצוין על ספר כזה – אפשר להגיד ספר חשוב! כתוב מצוין שגרם לי לחשוב, בעצב...
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
תודה על הסקירה.
נשמע ספר שבאמת כדאי לקרוא. אני לא "זכיתי" לשרת בלבנון, רק ביו"ש. קטונתי מלחוות דעה על הנחיצות של שהייתנו שם. הדימוי לוייטנאם נשמע לי נכון בבסיסו, אם כי יש בו היבטים מופרזים כמובן (מספר ההרוגים, המרחק מגבולות המדינה). למתעניינים אני ממליץ מאד לקרוא גם את "דלעת" מאת מתי פרידמן (כתבתי עליו סקירה קצרה בראשית צעדיי כאן). |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעוררת שאלות.
אחד הדברים הטובים הבודדים שאהוד ברק עשה הוא להוציא אותנו מהבוץ הלבנוני ששרון גרם לנו להעמיק לשקוע בו, ועוד זכורים לי דברי ההבל של מקטרגי ברק מהצד הימני של המפה הפוליטית, אשר טענו שאין לצאת מלבנון בדרך זו, וזאת מבלי להציע פתרון קסם משלהם. |
|
|
אורן
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
איזה יופי של ביקורת... תודה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרשימה.
אנחנו באמת חיים היום בעבר של העתיד שלנו, בו ינתחו את הפעולות, יוסיפו פה ושם את המלה "איוולת" ויחשבו שהקונספט השתלט עלינו והאמנו... |
|
|
דן סתיו
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
עצוב
בראייתי ספרים מעין אלה נועדו לפקוח את עיני הקורא, אך נראה שהחזרה על טעויות העבר היא ב-DNA של מנהיגים. לא הבנתי האם הספר הוא על מלחמת לבנון הראשונה או השניה.
חבל על כל חייל שאובד במלחמות אין ברירה ועל אחת כמה וכמה במלחמות יש ברירה. |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
כולנו כואבים את כאבי המלחמות של העולם ובפרט שלנו.
הבנים שלנו שנתנו דמם לעד יזכרו.
ניר אין לי מילים מנחמות. כל מלחמה היא כואבת ואני מקווה שהאנשים שצריכים להפיק תובנות ומסקנות עושים זאת. תמיד נוכל להיות חכמים לאחר מעשה אבל כשהמדינה מותקפת וחיי אזרחים מונחים על הכף החיילים משמשים כלי כפי שמחשבות תיאר. נשמע שהספר דיבר אליך ואל כאבך כמי שחווה מבפנים את המלחמה. יישר כח וטוב שהבאת מהרהורי ליבך. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
אני לא מומחה למלחמות, אבל בני אדם הם בני אדם ובכל דור הם חושבים שהם יעשו דברים
אחרת ואכן, הם עושים אותן טעויות בדיוק קצת אחרת ועם אותן תוצאות הרסניות. מוות של צעירים כבשר תותחים זה בכלל לא שיקול. צעירים לא נשואים, לא מלומדים ולא פרודוקטיביים הם לעד כלי מלחמה ודם שרק המשפחה בוכה עליו.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
