ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

שבוע או שבועיים אחרי השבת השחורה התפרסמה בעיתון מקור ראשון רשימת ספרים שבקריאתם אפשר להתנתק מהמציאות הנוראה ולנדוד הרחק. אחד מהם היה "סולאר". הספר התעטר בכתרים לרוב, ואני, אף שנהניתי מקריאתו הנאה מתונה, לא מתכוון להוסיף עליהם כתר נוסף.
מדובר בעלילה מותחת לפרקים, על הפיזיקאי זוכה פרס נובל מייקל בירד. בפרס החשוב הוא זכה לפני שנים רבות, ועכשיו הוא מדשדש, זולל וסובא ושותה, מעלה פימה עלי כסל, ומשתמש בתהילתו המדעית כדי לצבור ממון ולהכניס למיטתו נשים לרוב (הוא גרוש בפעם החמישית)
הרומן עוקב אחרי עלילותיו של בירד במשך העשור הראשון של המאה ה-21. מאז גויסו הוא וגאונותו המדעית למאבק בהתחממות הגלובלית, ועד ליישום בשטח של התיאוריות הפיזיקליות שעשויות להציל את היקום מהפיכה לדייסת קוואקר רותחת.
בין לבין, ומעתה יופיעו ספוילרים, הוא מסתבך בתאונה קטלנית שאירעה לדוקטורנט חסר מזל, ומצליח למנף אותה בכישרון רב כדי להעניש יריב רומנטי, להיחלץ מנישואים כושלים ולהזניק את הקריירה המדעית שלו.
כל הקונפליקטים של פרופסור בירד, הרומנטים, המקצועיים והפליליים מתנקזים בסוף הספר אל עיירה נידחת במדבר של מדינת ניו מקסיקו בארצות הברית. משם אמורה להגיע בשורת האנרגיה הנקיה שתציל את האנושות כולה, אבל אפשר לסמוך על בירד הסורר והמורה שיצליח לחרב הכול. האנושות, ככל הנראה, תיאלץ למצוא מושיע אחר.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על סולאר