ביקורת ספרותית על על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור מאת אבירם ברקאי
ספר מעולה

---

מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו?

שהייתי קטן, על החול בחוף דור שהיה אז בתשלום אבל לפחות נקי, הייתי יושב שעות בשולי החול, היכן שהים מלחך את היבשה, ובונה לעצמי חומה – ערמת בוץ, מחוזקת בחול יבש-רטוב שמטפטף ועושה צורות מעניינות, וצדפים... וגאה איך אני חוסם את הים הגדול, לרוחב של יותר משני מטר מלגעת בי.
לא חשבתי על היותו של החוף לגונה, כמעט בריכה, ולא חשבתי שהים לא באמת מנסה -וגאה ובטוח כל כך בעצמי, עד שפתאום הוא ניסה... ובלי לעשות יותר מדי רעש הוא בא, גל ששטף, אחריו עוד גל, ואחריו עוד שניים – ואין כלום. לא חומה, לא ארמונות בוץ ולא צדפים.
נעצבתי, הלכתי לאכול, קצת צרוב בכתפיים ושכחתי מהחומה.

ב-6 לאוקטובר 73', שיחק הילד ישראל בחוף הבזלת הצפוני, הוא בנה חומה דקה של פלדה, מפוזרת כמו סוכריות על עוגה, פלדה ובתוכה צעירים גאים ובטוחים שחוסמים את הים הגדול. והילד ישראל השאיר אותם שם והלך לו להתקדש ביום של תענית, תפילה ואופניים, ובטח בעצמו, וסבר שהסבירות נמוכה מנמוכה משיעלה איזה גל.

אבל ב-14:00 עלה הגל... ויום בקושי לאחר מכן נמחקה החומה לגמרי והוסרה ממצבת החומות של הילד ישראל.

אבירם ברקאי – העלה על הכתב את סיפורה של חומה אנושית, שבלמה בגופה את חלק מההסתערות של הסורים על צפון מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים. באין אנשים לספר את הסיפור, יש תמיד סכנה שאף אחד לא יזכור אותך, אף אחד לא יכתוב את ההיסטוריה שלך, כי המנצחים, או לפחות אלה השורדים הם אלה שכותבים.
ובאמת לאורך שנים כמעט נשכחה החומה הראשונה הזאת שהצילה מקטסטרופה אפילו יותר גדולה – וברקאי הצליח לנשוף ברמץ ולהבעיר את הזיכרון ההיסטורי שוב, ולתת במה ראויה מאין כמותה לאנשים הללו.
אין בספר זה כדי להמעיט מתרומתם של רבים אחרים, חומות אחרות, גבורות אחרות, שמאפשרת לנו היום ללהג על מקלדות ולהכות זה בזה, אבל יש בו כדי לכתוב ולהעלות ולהזכיר את החלק הכמעט שנשכח של המלחמה ההיא.

טוב שיש אנשים כמו אבירם, שניחנו בתכונות של חוקר וסופר, שמצליחים לספר את ההיסטוריה שלנו.

ספר שהוא גלעד לחומה האנושית, אבל ספר שחוץ מהתעסקותו בחטיבה ההיא, ובזכרון הנשכח ההוא, גם מצליח לספר שוב את מה שקרה במלחמה ההיא, מצליח להסביר את מה קרה, למה קרה והרבה יותר איך קרה שמהבור הגדול ההוא הצלחנו לצאת, צרובים בגופנו ונפשנו אבל יצאנו.

תמיד אוקטובר.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור