ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

ההבדל בין כשרונו הווירטואוזי הפנומנלי של איאן מקיואן לבין הביצוע שבא לידי ביטוי בספר סולאר, משול להבדל בין גאוניותו של מייקל בירד, גיבורו האגואיסט המושלם, לבין ביצועיו הכושלים בחיי היום יום.
עד שצלחתי את ארבעים העמודים הראשונים התפלאתי קצת על ידידנו, עולם נפלא נורא, שלא זו בלבד שקשר כתרים לראשו של מקיואן בביקורתו המלבבת בסימניה, אלא אף הואיל להשאילני את העותק מספרייתו הפרטית. מפני שעשרים העמודים הראשונים חשפו מעט מאישיותו הלא-מלבבת של בירד ובעשרים העמודים שאחריהם, בהם נמצאנו למדים על הפן האינטלקטואלי שלו, חשתי כמו חרק שנלכד בקורי עכביש של שפע מונחים מתחום הפיזיקה, עמודים שלמים, שאולי אינם אלא טעימה לחובב מדעים מדוייקים ופיזיקה בפרט, אבל אינם אלא ג'יבריש מעורר בושה להדיוט שכמותי.
באותם עשרות עמודים נמצאתי למדה, כי גיבורנו, פרופסור מייקל בירד, זוכה פרס נובל לשעבר, כתב את עבודת חייו בשם מזיגת בירד-איינשטיין, ומזיגה זו מהי? לא ויסקי ואף לא ג'ין הדיוטות יקרים שלי (למרות שידידנו בירד חובב הטיפה המרה הוא), אלא עבודת מחקר שהסתמכה על מחקריו של איינשטיין כאותו מלומד צעיר הנתלה באילנות גבוהים. ומאז שזכה בפרס הנכסף לא חידש בתחום המחקר ולא כלום, ואפילו לא נח על זרי דפנה, אלא היה מרחף על ענן תהילתו ומפיק ממנו תועלת כלכלית ושפע של כבוד. את ימיו מילאו הרצאות וראיונות, יעוץ לגופים ולמכונים, ושמו מעורר הכבוד התנוסס מעל ניירות מכתבים של ועדות, כינוסים, מתן מילגות ועוד ועוד, מישרות של כלום שסחטו מן המזיגה את לשדה.
באותם עמודים גם התוודעתי לגבר השמנמן (המשמין והולך ככל שעוברות השנים) הנמוך, שניחן בשפע של תכונות אישיות מאוסות, אשר שקוע עד צוואר בפרשת נישואיו החמישיים הגוססים לאיטם. הגבר הבוגדני אוהב הנשים, הוא כה בלתי אטרקטיבי עד שנפלא מבינתי מה גרם לאותן נשים צעירות ממנו בהרבה להתאהב בו ואף להינשא לו. האם שפע המונחים מתחום הפיזיקה הילכו עליהן קסם?
ואז, כשכמעט נטשתי אותו, נשלח בירד למסע אל הקוטב עם אומנים שוחרי הצלת כדור הארץ. הספר התעורר לחיים ומקיואן נותן בספר את כשרונו הנפלא לתיאור מצבים, להבנת הדקויות של הטבע האנושי ההפכפך ומשפט חכם רודף משפט מצחיק, ומצאתי עצמי צוחקת בקול רם ומתענגת על כל שורה.
כשחוזר בירד מן הקוטב בשן ועין, מתרחשת תאונה טראגית ומצחיקה הגורמת לחייו המאובנים להסתחרר ולשנות כיוון. בירד מחליט להציל את כדור הארץ במציאת אנרגיה חילופית המבוססת על אנרגיית השמש , פוטו-וולטאיקה. ההמצאה תציל את כדור הארץ, שמשאבי הנפט שלו מידלדלים ותוזיל את מחירי החשמל. לכאורה רעיון גאוני, במדבר של ניו מקסיקו מוקם המיזם הגרנדיוזי החדשני, המנצל את קרינת השמש ליצירת חשמל. באחד הקטעים היותר מצחיקים בספר, טובי שותפו, המשקיע הפיננסי האמריקאי, מודאג שמא העולם לא באמת מתחמם וכי סכנה לא צפוייה לאנושות בשנים הקרובות, ואם המדענים לא יהיו מודאגים דיים, המשקיעים לא יחפזו להשקיע במיזם. "השקעתי בזה כל כך הרבה עבודה, ואז אנשים בחלוקים לבנים מופיעים בטלוויזיה ואומרים שהכדור לא מתחמם. זה מפחיד אותי." בירד הניח יד על זרוע חברו. "טובי, שמע לי. המצב נואש, תירגע!" זוהי דוגמה לגאונות של מקיואן, היוצר מצבים אבסורדיים ומפיק מהם את מלוא התועלת.
מקיואן עשה עבודת תחקיר יוצאת מגדר הרגיל בכתיבת הספר, כדי להיכנס לעורו ולחייו של מייקל בירד. אלא שלפעמים נדמה כי הסופר למד כל כך הרבה פיזיקה מאנשי מקצוע (להם הוא מודה בסוף הספר), וכי קרא כל כך הרבה מאמרים מקצועיים וספרים בנושא, עד כי חבל היה לו שלא להשתמש בכל הידע שצבר. למי שאינו בקי בתחום, עודף המידע ושפע המונחים המקצועיים מעייף ומתסכל. כשיוצרים יצירה שיש לגיבור מקצוע ייחודי, ואין זה משנה אם הוא שחקן כדורעף או פיזיקאי, צריך לתבל את הסיפור במונחים שיקנו לו אמינות, אבל מה שעושה מקיואן הוא התרברבות ריקנית, משל הוא אומר לקוראיו: תראו איזה סופר רבגוני-רב פנים וידען אנוכי. בשעה שאני כותב ספר על מדען, אני עושה דוקטורט בפיזיקה ובשעה שאני כותב ספר על מלחמת העולם השנייה, אני מעייף אתכם בשפע של עמודים על קרב אחד (הספר כפרה).
ובגלל תחושת האפסיות שגרם לי, בגלל הסומק שהעלה בלחיי, בגלל העמודים הללו שכמעט גרמו לי להחזיר את הספר לא קרוא, בגלל כל אלה החסרתי לו כוכב אחד.
אבל אין ספק, אין ספר של ארבעה כוכבים כספר של חמישה כוכבים מינוס אחד. ופה בהחלט יש מינוס אחד, כי אין חולק על כישרונו הגדול של מקיואן. אבל ממש כמו גיבורו מייקל בירד, גם מקיואן לא ממש יודע מתי צריך להגיד די.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על סולאר