ביקורת ספרותית על משק כנפי הטעות - מסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים מאת אבירם ברקאי
ספר מעולה

---

”תראה, יש עוד אפשרות. אפשר לבוא ולהגיד האשמים הם אלה שהסתכלו על אמ"ן כפי שהסתכלו. שהרי אם היו קצת בודקים היו מגלים שכל ההיסטוריה מוכיחה שאי אפשר להתריע על התקפת הפתעה. מה אתה בעצם אמרת לי? בעיני הקברניטים אמ"ן היה כמו אתרוג. ואני שואל למה עשיתם מאמ"ן אתרוג? הרי הוא לא אתרוג. ולמה הוא לא? כי ההיסטוריה של האתרוג הזה, מוכיחה שהוא אף פעם לא יכול להתריע. אם היו לומדים את ההיסטוריה היו רואים שאין לזה שום סיכוי. אתם, שהסתכלתם עליו ויצרתם מארג ציפיות לא ריאלי. אתם נכשלתם" (משק כנפי הטעות, עמ' 152)

אלול, חודש הסליחות, ושוב אצלי ערמות הספרים על מלחמת יום כיפור נערמות ונקראות שוב, מלקט עוד פרטים חדשים שהתפרסמו באחרונה על המלחמה, מנסה לנפות את כל שטויות הקונספירציה שמתחילה להתפשט אפילו יותר מהשנה הקודמת ושוקע בנוגות בלמידה ונסיון להבין את האסון ההוא שעדיין מרחף - כי אני קורא אותם אך רואה אותנו.
המון תובנות צצות והמון תסכול, ומאמין שאפילו מכונת זמן שתשלח אדם, כל אדם שחי היום כמעט חמישים שנים אחורה לתשל"ד ההיא, לא יצליח לשנות את מה שקרה, לא יצליח לדבר ולשכנע עם שלם שהוא הולך לקראת אסון.

*דעתי* שהתגבשה בשנים האחרונות שטענות כמו המודיעין אשם, אג"מ אשם, הרמטכ"ל אשם, דיין אשם, גולדה אשמה, קיסינג'ר אשם, הקונספירציה אשמה וכהנה וכהנה - הם פשוט תירוצים למי שלא רוצה להבין עד הסוף, למי שצריך תירו. למרק את חטאיו שלו.
אני לא חושב שאלי זעירא אשם, אני חושב שהוא פשוט *גם* אשם, אשם עם שורה שלמה של אשמים אחרים - ובעצם עד כמה שקשה לקבל כולם (כולנו) אשמים!

ובכל זאת צריך ללמוד מטעויותיו של כל אחד, וטעויותיו של זעירא והאירגון שעמד בראשו גם הן חשובות מאוד.

"משק כנפי הטעות" הוא בעצם תמלול ראיון של אבירם ברקאי - הסופר והחוקר - עם אלי זעירא. זהו הראיון הטוב ביותר, המקצועי ביותר והעמוק ביותר שאני מעריך שנעשה עמו - אולי חוץ מחקירות ועדת אגרנט.
ברקאי מגיע מוכן, אחרי כנראה שנים של מחקרים שערך על המלחמה ההיא לצורך כתיבת ספריו, ומגובה בפרוטוקולים, ראיונות נוספים עם בכירי המודיעין של אז ומחקרים של אחרים - הוא מתכנן את המפגשים ואת מהלכי הראיון כמו לחקירה ומנהל אותה כשהוא נטול שטחיות עיתונאית "סקופית" - הוא לא מהסס להקשות על אחרים כמו על צבי זמיר, ומראה שגם ההילה שקשרו לו (בעיקר לאחרונה) כאיש (היחיד?) שהתריע, היו מוגזמות לכל הפחות.

"תראה, צביקה, כולם הרי התריעו שמלחמה מתישהו תגיע. אף אחד לא ראה במצרים להקת יונים ובמקורן עלה של זית. גם אמ"ן חזרו ואמרו שפני מצרים למלחמה, אלא שהם לא יעשו זאת בטרם ישיגו את האמצעים הדרושים. ככל הנראה רק בשנת 75 .'ואילו אתה טוען שהתרעת, מלחמה עכשיו. ממש עכשיו. וזה מוזר לי, כי לא מצאתי שום מסמך שיאשר זאת. להפך. אז איפה כאן ”התרעתי. התרעתי. התרעתי"? תראה לי מסמך אחד כזה.
'כמו שאמרתי — אין לי. אם יהיה לי אראה לך'." (משק כנפי הטעות, עמ' 92) --- (וזה 40 שנים אחרי...).

הראיון נוגע בכל הנקודות החשובות ומוציא תובנות שלא מצאתי במקומות אחרים (ואשמור לעצמי) - הוא עמוק וקשה ועם זאת אמפטי והוגן.

זה לא ספר להנות ממנו, זה ספר ללמוד ממנו. כל מי שרוצה עוד תשובות (כי אין את ה-תשובות בשום מקום) כדאי לו לקרוא וללמוד (הספר זמין חוקית ברשת בחינם).

אני חושב שכעס על הרבה דברים שקרו אז (וגם היום) גרמו לי לצאת לחטט בפצע הזה בלי הפסקה זה מספר שנים, אבל רק שהצלחתי לשים את הכעס בצד ולנסות להבין למה היה כך רק אז התחלתי ללמוד ממש... וגם אבירם מסיים בנימה דומה שאני חושב משפיעה על היותו חוקר ממדרגה ראשונה של המלחמה ההיא:

"האם בסיומן של 1200 הדקות במחיצת האלוף (בדימוס) אלי זעירא אני עדיין כועס עליו, כפי שכעסתי כל השנים? לא.
אני גם יודע למה.
לא בגלל שאלי האיש נעם לי. והוא נעם לי מאוד.
אפילו לא בגלל שהבנתי שהאחריות על המחדל ההוא חייבת להתחלק עם רבים אחרים מחוץ לאגף המודיעין.
הפסקתי לכעוס על זעירא גם ובעיקר בגלל סיבה פשוטה.
כי הגיע הזמן. " (משק כנפי הטעות, עמ' 158)

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על משק כנפי הטעות - מסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים