ביקורת ספרותית על חצות בסיציליה - על אמנות, אוכל, היסטוריה, תיירות והקוזה נוסטרה מאת פיטר רוב
ספר טוב

---

*** המלצה – ביקורת זאת יש לקרוא כאשר מתנגנת לה המוסיקה הבאה - https://www.youtube.com/watch?v=X-jdl9hcCeg ***

הסנדק הוא אחד הסרטים האהובים ביותר עלי (הראשון כמובן), ובעיקר החלק בו מייקל קורליאון בורח לסיציליה שכאילו קפאה בזמן, עדיין בימי הביניים ועדיין שקועה במסורות העתיקות והמדממות.
הבעיה שלי כמובן היא שהסרטים העבירו אותי לצד האפל, הם גורמים לך (כמו בסופרנוס) לאהוב את הרעים – את הסוחטים, הרוצחים, המושחתים והמנצלים – אתה רוצה שויטו ינצח, אתה שונא את השוטר, אתה בעד מייקל ואתה סולח לו על הכל.

האמת והמציאות שונות לחלוטין כמובן - https://allthatsinteresting.com/mob-hits

הגן עדן הגיאוגרפי, שיש בו מכל טוב, מהאלפים בצפון, עד לסיציליה הנושקת כמעט לאפריקה בדרום – היסטוריה מפוארת, נופים מטורפים, מיקום מושלם ואוכל ...אח, האוכל!!

אבל המרכז של מה שהייתה פעם אימפריה מפוארת, הוא רק קליפה, בפנים שורצים טרמיטים מזה מאות שנים שאוכלים אותה מבפנים, המאפיה מאכלת את הכל, מתחת ומעל, והיום בצורה גלובלית.
כנראה לא ניתן לנצח אותה יותר בלי להרוג את הגוף ולהתחיל מהתחלה, ולכן איטליה היא נשל מפואר שבתוכה נחש מאכל ורקוב שממשיך והורג.

"חצות בסיציליה" הוא ספר המתאר חלק מקורות הקוזה נוסטרה – המאפיה הסיציליאנית – דרך פעולתה, האנשים המרכזיים בה, וקשריה עם השלטון באיטליה. ספר מרתק שגילה לי עולם שלם של רוע ורקב.
המון גילויים שלא ידעתי ולא שיערתי, התחוורו לי – קורליאונה היא לא סתם עיירה במוחו הקוד של מריו-פוזו, היא באמת הייתה והינה באר של רשע שמייצרת חוטים שנדבקים ומושכים כל חלק באיטליה ומחוצה לה.
(שוב) חלקם של האמריקנים, בתמיכה ברוע ובטיפוחו, לשם מלחמה בקומוניזם. או איך הקוזה נוסטרה היא בעצם מדינה בתוך מדינה ואיך היא מתכננת זורעת וקוצרת לשנים רבות בצורה מעוררת פליאה, ועוד ועוד.

זה לא רק ספר על המאפיה, אלא גם כמו בכותרת המשנה שלו – על אומנות סיציליאנית, אוכל, אוכל, היסטוריה, אוכל, תיירות, אוכל, הקוזה-נוסטרה (הסיציליאנית) והקאמורה (הנפוליטנית) וקצת אוכל.

אז למדתי המון, אבל מה שבאמת הדהים ומדהים אותי, שבתוך כל הכאוס הזה, יש באמת אנשים - תובעים, עיתונאים, חוקרים ושופטים שמוכנים למות כדי להילחם את המלחמה חסרת התקווה הזאת – והם באמת מתים.

זה לא ספר קל, הוא עמוס בפרטים ושמות, ולעיתים קרובות הוא מייגע – אבל הוא ספר מאיר עיניים ומשכיל, וכן מעורר קבס מצד אחד ותיאבון מצד שני.

אני אהבתי – אבל חייב להזהיר שהוא למיטיבי לכת וכאלה שלא מפחדים מלהתאמץ בקריאה שלא תמיד מהנה – ולהבין יותר שמדברים בחדשות במשפט אחד סתום על ברלוסקוני אולי או על הקאפו די טוטי אי קאפי החדש.

(ועוד ממתק לאוזן - https://www.youtube.com/watch?v=sbCOtg3JY3s)

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על חצות בסיציליה - על אמנות, אוכל, היסטוריה, תיירות והקוזה נוסטרה