ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

הספר הוא כמו שמיכה אחת גדולה מלאת טלאים טלאים מודבקים במומחיות שלרגע קט נראה שלא קשורים אלא בחוט בלתי נראה אחד לשני שהקורא עדיין לא רואה או מבין את גודל התמונה.
אך אשף הסופרים בשקט וברצינות מביא את הקורא לגלות טפח ועוד טפח של עלילה עד לסופה כשאתה לא קופץ לשמיים או רוקע ברגליים מהגילוי, מהתובנות והידע אלא נשאר פעור פה על הבלאגן שאיאן יצר כאן ואנחנו הקוראים הנאמנים צריכים איכשהו לפתור הכל לסיפור אחד הגיוני שנוכל להבין.

ועוד משהו מהגאוניות פה זה שבדרך כלל יש תהליך שהסופר מעביר אותנו ביחד עם גיבור העלילה כשבעצם הגיבור הוא זה שעושה תהליך ומפנים את החיים ולומד מהם , יש התפתחות כשהאסימונים נופלים לגיבורים מתישהו כמו אצלנו בחיים שלנו .ואולם כאן הגיבור נשאר יצוק עם הכרס שבתוכה הוא טובע בהר של סטיקים וקטשופ וערימות של נוסחאות בתורת הקוונטים ותמיד מונח לפניו וויסקי או משקה אלכוהולי אחר שלא מצליח לעשות את העבודה ולפייס את דעתו ,הנשים שאתם הוא בוגד באופן תמידי וחושב על אסטרטגיה שתביא לו את "המנה המרכזית" באישה מאשר לבלבל לעצמו את המוח ברגש או בהתאהבות.
עד סוף הספר אותו גיבור שהוא מדען,פיזיקאי שקיבל פרס נובל שעל שמו רשומים פטנטים עולמים שקשורים לאנרגיה נשאר תמיד טיפוס נהנתן שלא הייתי רוצה להתקרב אליו ולו בפינצטה למרות הפרסום והראש המדעי .מי שמתפתח בספר הם הדמויות סביבו שמשתנות ומפנימות את לקחי החיים וממשיכות הלאה והוא פשוט חיי כל יום ביומו את חייו ומתרפק על מה שהחיים מביאים לו. ההתפתחות שלו כמדען מדהימה אך כאדם הוא נשאר במצב אבוציונלי יותר נמוך מים המלח.

הטלאים שדברתי עליהם קודם הם רומנים מותרים או אסורים לא לי לשפוט, זוגיות של שתיקות, קטטה אנגלית טיפוסית ורצח .יש כאן הרבה נשים הרבה טיסות וסקס ללא לאות .וגם שפה אחת שאם לרגע אביא ציטוט ממנה אולי השורה התחתונה תובן אך כל החישובים קצת משעממים למרות שהנושא חשוב.

ציטוט

"הציבליזציה התעשייתית מוסיפה לאטמוספרה פחמן דו חמצני,לאחר שהתפתחנו הבנו שמוליקולה של גז סופגת את הגלים של קרינת האור ולוכדת חום.ככל שנוסיף עוד פחמן דו חמצני כדור הארץ מתחמם יותר.ללא אפקט החממה הטמפרטורה בכדור הארץ תהיה כמו בנוגה . אם לפני 50 שנה הוספנו שלושה עשר מליארד טון של פחמן דו חמצני לאטמוספרה כל שנה.היום זה כמעט כפול".....

על כך יש הרבה בספר על אנרגיה שנקבל מהשמש וכך נציל את כדור הארץ מאבדון, אור השמש לא שייך לאף אחד. מייקל בירד גיבורנו בספר נואם ומדבר על פוטוסינטזה מלאכותית ועל תעשיה סולארית .

בין היתר יש עוד הרבה סיפורים קטנים ומשעשעים בין לבין.

הספר הוא כמובן נפלא ומומלץ בזכות הטאצ' הבלתי מתפשר של מקיואן בכל ספריו.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על סולאר