ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

כשהעולם הגיע לרתיחה

יש דברים מעטים שאני זוכר מלימודי הגיאוגרפיה שלי במאה הקודמת, אחד מהם הוא בקורס אקלים, בו המרצה העלה אפשרות מדאיגה, לפיה אחדים ממדעני האקלים, טוענים למגמה של התחממות כדור הארץ, שקרוב לוודאי נובעת מהפרת מאזן השימוש בפחמניים שהופכת את האטמוספרה לחממה. אך הוא גם הוסיף, שיש המתנגדים לכך, בטענה שזאת התחממות מחזורית.

מאז חלפו שנים רבות ובארה"ב עלה נשיא, שההכחשה והשימוש בשקרים, הפכו לסגנון בולט בדבריו. הוא החליט בצורה לא ברורה, לנסות ולשכנע את כולם, שהתחממות כדור הארץ היא פייק של מדענים.

הסיפור הזה הוא כמו מיתולוגיה קדומה, או גם סיפור תנכ"י, על איוולת בני האדם, בפעילותם מול כוחות הטבע גדולים מהם, בהתרסה שבסופו של יום מוליכה לאסון קולוסאלי. הכתובת כתובה על הקיר, אך בני האדם ביהירותם, או מאינטרסים קטנים מתעלמים ממנה.

ספרו של איאן מקיואן, סולאר, עוסק במשבר האקלים. בפוליטיקאים המעמידים פנים, כמוטרדים ממשבר האקלים. אך הוא נוגד לאינטרסים שלהם. מבחינתם אם יצמצמו את השימוש באנרגיה מזהמת, או ימצאו מקור אנרגיה זולה חלופית, מהיכן ייקחו את המיסים המהווים בסיס כוחה של המדינה, או גם בסיס לקשרי הפוליטיקאים עם בעלי ההון? הון, שלטון, אקלים, כבר אמרנו?

מקיואן, לוקח טיעון מבריק ורלוונטי מאי פעם, ומנסה להפוך אותו לרומן של בני אדם בשר ודם, וגם מעט נוזלי גוף לא יזיקו.

ממשלת אנגליה, בהתייחסות לבעיית התחממות כדור הארץ, בקשה בעיקר להראות תדמית אחראית, ולכן בכדי להעמיד פני שוחרי אקלים, היא גייסה את בירד, חתן פרס נובל לפיזיקה, שכעת נח על זרי תהילת עברו, אבל כבר שנים לא נמצא בחזית המדע, כקישוט לא מזיק לפרויקט של המצאת אנרגיות ידידותיות.

בירד, הוא אומנם מדען שהיתרון שלו הוא מוחו המסוגל לנסח חוקים מתמטיים סבוכים, ולפענח באמצעותם את חוקיות הטבע, אך אותו מוח, הוא גם נקודת תורפתו, הוא לא מצליח לפענח את חוקיות יחסיו עם בנות הזוג שלו. הוא נשוי בפעם החמישית, כמו בסדרה מתמטית מקוללת שחוזרת בחוקיות על אסון פירוק נישואיו, ועתה הוא נמצא במשבר נישואיו החמישי, בו הוא ממש חש מובס ומושפל.

גם ההצעה שלו לאנרגיה חלופית, לא ניראת משהו, עד שעמיתו לפרויקט, שבגד עם אשתו, ומת בתאונה לא צפויה בביתו, השאיר אחריו תיק מסמכים, שממנו עולה אפשרות ליצירת אנרגיה ידידותית פורצת דרך. מה כעת יעשה בירד, האם הוא יהפוך לגיבור על המציל את כדור הארץ?

הדילמה הזאת מעלה שאלה, מהיכן תגיע הישוע לעולם, האם מהמדענים, שגם להם לעתים קרובות יש חולשות משלהם, והאם הם פועלים ממניעים מוסריים, או אלטרואיסטים לטובתה של האנושות? אם אתם עדיין מאמנים באגדה הזאת, מקויאן, מוכיח לכם את ההפך, בספר שהוא בגדי המלך החדשים של המדענים והפוליטיקאים גם יחד. כמו המשל על הזרזיר שהלך אצל העורב.

זהו ספר טוב, אך המגרעת שלו, שהוא ממריא באיטיות, באופן שבחלקים ממנו אפשר לאבד עניין. בראשיתו בירד, מסופר בריחוק מהנשים שלו, נקודת מבט המעניקה תחושה שהגיבור שלנו הוא מיזנתרופ, או סתם נרקיסיסט, אישיות פגומה, המעוררת בנו רתיעה, השייך לאלו שחושבים שהשמש צומחת להם ממקום מסוים בגוף. פוזה תמיד הייתה תכונה שהתגנדרו בה חלק גדול מאנשי האקדמיה.

למרות מגרעותיו, הספר מחפה על כך באמצעות חלקו האחרון, הכתוב כשיא דרמטי תיאטרלי מפואר, כתיבה המאפיינת את מקיואן.

אני לא בטוח שצריך לקרוא כעת ספר שבכריכתו, שמש ושמים בוערים. עדיף לקרוא כעת, על אי באוקיינוס השקט, עם שמים ומים כחולים קרירים. אם אפשר, דחו את מועד קריאת הספר לחורף.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על סולאר