“העיניים מביטות בעטיפת הספר, לאחר שנטלתי אותי בידי הימנית: בחור, אולי בשנות העשרים לחייו, תצלום של גבו, פלג גופו העליון, לובש חולצה של להקת נירוונה, צווארון קרוע, הגב העליון חשוף מעט, קעקוע שלא ברור מהו. מכנסיי ג'ינס, התצלום נעצר בירכיים, הברכיים אינן נראות. הידיים שמוטות, כמו ממתינות, משתהות או שמא באיזו נקודת הנחה בהוויית הדברים. הרקע, חניון תת קרקעי או בניין נטוש. לא ברור. הפנים לא נראות, החניון מעומעם. בדומה לפרצוף בחולצה, עיניים בצורת איקס. משהו טמיר, נסתר, יותר מכל, נכסף. כמהָ. הגעגוע מתחיל להתפזר בכמויות קטנות. וכך, 'בוא כמו שאתה', כשמו של השיר האייקוני של נירוונה 'come as you are', הינו ספר מסע שכולו געגוע מתפקע. מייל שנשלח ממאיה, מביא את איתמר לנסוע צפונה, לבקר אותה ואת רוני – הילדה המשותפת של מאיה ויותם. מאיה, יותם ואיתמר, שלושת הצלעות, שלושת הקודקודים במשולש. זהו סיפור התבגרות בשנות התשעים, בהם מוסיקת הגראנג', נפוצה, השפיעה בכוחה הרב, בגיטרות החשמליות, באהבה, בהתבגרות, בנעורים שכבר לא יחזרו, בדיסטורשן שמערפל את העולם, ממסך אותו אל תוך מחשבות והרהורים חוזרים ונשנים, כאלה שכנראה עדיין יצופו ויעלו, בכל פריטת דיסטורשן, אין זה משנה באיזה זמן. איתמר נוסע לבקר את מאיה ורוני, כאשר חייו כביכול 'מסודרים', כקופירייטר. חלומו להיות סופר לא התממש ואהבתו למאיה לא התממשה. החוטים שהתפרקו טרם שבו למקומם. חיווט החוטים בערפולו, במורכבותו. השיחה של מאיה, מערערת את סדר חייו של איתמר, המחשבות והרגשות שהודחקו, שבים וצפים. מאיה הייתה הטריגר שהעלה את מה שהיה חבוי, נסתר, ממתין לסימן. קרה משהו ליותם ואיתמר עוזב את המרכז, דירתו הקטנה והנוחה ונוסע לצפון. עם הנסיעה, נפרשת לפנינו מערכת היחסים בין איתמר – מאיה – יותם, אך גם את ילדותו ובגרותו של איתמר: יתמותו, נדודיו עם אביו – מעבר דירות לעיתים תכופות, זוג חברים מבוגרים אצלם איתמר מוצא מקום כלשהו של נחמה בחייו המעורערים, דמויות מבוגרות שהיו חסרות בחייו, ובעיקר זו האהבה הראשונית, ההיולית, זאת שמשפיעה רבות על חייו של איתמר. נדמה לי שכולנו יכולים לזכור את האהבה הראשונה שלנו, עד כמה נוכחנו, הושפענו, דמענו, קיווינו, פיללנו, חששנו, כאבנו. איתמר אוהב את מאיה, גם בהווה. המסע אל עבר מאיה, יותם ורוני, הוא מסע של איתמר אל תוך עצמו, השאלות הלא פתורות, ההיעלמויות, מנסות למצוא את מקומן, לבוא אל פתרונן. האם כך קרה? לא בטוח. אך איתמר היה חייב לצאת מהמקום הבטוח למסע זה. וכמו בספרי מסע הגיבור עובר איזו טלטלה, משהו מנסה לבוא אל פתרונו, אל קיומו האחר, אל השתנותו. וזה קשה, מסע ההתבגרות הזה או שמא מסע ההתפכחות. איתמר נוסע צפונה, אך גם יוצא למסע בנפשו. בתוכה כוחה של האהבה וכוחה של המוזיקה. המוזיקה משמשת מטאפורה להלך הרוח של הגיבור אך גם להלך הרוח של התקופה. למשל: כשרדיוהד מופיעים, יש איזו ראשוניות יוקדת, מתפקעת, בדומה לאהבה ראשונה. לא פלא, שהשיר האהוב על מאיה הוא 'black' של פרל ג'אם ובפרט השורה 'יום אחד את תהיי השמש בשמיים של מישהו אחר', כמה אירוני. איתמר נוסע בעקבות המייל והשיחה ממאיה, נוסע לראות מה קרה ליותם. המפגש עם מאיה ויותם, הוא בעצם מפגש עם העבר - הדברים שהיו וחלפו מן העולם, עם ההווה – הדברים שנותרו קיימים, נושמים בנפשם של הגיבורים ובפרט בנפשו של איתמר ועם העתיד – כיצד ממשיכים מכאן הלאה. איתמר חלם להיות סופר ונדמה כי המסע צפונה, הינו מסע אל עצמו, אך גם מסע בו הספר שרצה נכתב. הסיפור שרצה לכתוב התממש. המילים הכתובות של הספר, מספרות את סיפורו של איתמר, אך מספרות סיפור של דור שלם שגדל על אותה מוזיקה, על ההופעות ששוברות את משטחי המציאות, מערערות את הקיום ומאפשרות מבט אחר, שונה, כזה שיש בו ניסיון להבין ולקבל משמעות בעולם שבו המשמעות נמוגה והתפוררה אל תוך אדמה נפערת.”
