ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בפברואר, 2021
ע"י תומר
ע"י תומר
באר שבע תמיד סימלה עבורי מקום שהוא מעבר ל, תחנה בדרך לאנשהו: בדרך לבסיס, בדרך חזרה צפונה, בדרך לאזור מדבר פתוח. כאילו הבניינים עמדו שם דוממים בשתיקתם, בדומה לאנשים שהילכו ברחובותיה – בעיקר באזור התחנה המרכזית, תחנת רכבת והקניון. הכל היה כמו תמונה שקפאה בזמן ואני רק צריך להביט בה רגע ולהמשיך הלאה. בפעם הבאה שאפגוש בה התמונה תהייה אותו דבר, ללא שינוי. ואני לא ספגתי את ריחות האנשים, את הנוף האורבני, את העירוניות הזאת הקרובה למדבר, את שלל התרבויות, את שפת העולים החדשים, את האוויר המהביל. חלפתי שם בלבד. עובר אורח. אפילו לא זה. והנה גיא עד, מחייה את באר שבע, בספר שנקרא 'הבארשבעים', נותנת ביטוי למקום שקפא בזמן, ביטוי של חיים אמיתיים, של ילדות ובגרות, של כמיהה וגעגוע. גיא עד מספרת על דניאלה ואידו, אחים, דניאלה צלמת המתגוררת בתל אביב ואידו נותר להתגורר בבאר שבע, נשוי עם ילד. הוריהם נפרדו כשהיו קטנים: האב עזב את המשפחה לאמריקה, בעקבות ספר שקרא והשפיע על החלטתו לשנות את חייו. האם נותרה בבאר שבע. אידו מתנהל עם המצב באופן פרקטי, החלטי, הרי הוא אף רואה חשבון, עסוק במספרים, מאוד סכמטי, ודניאלה מתקשה להיות החלטית, נותרת פזורת נפש, צלמת, אוחזת בתמונות צבעוניות במציאות. שתי ישויות, שתי התמודדויות, שתי אחיזות שונות במציאות. עבודת צילום משיבה את דניאלה לבאר שבע ושם מתרחשת פגישת ילדות המעוררת את העבר ואת הילדות הבארשבעית של שני האחים, האם השבורה והאב שנסע לאמריקה.
הספר כתוב בגוף ראשון – אוהב את התחושה הזו של אמת בכתיבה כזו, ולתחושתי הוא כמו איזה תרפיה לטראומה שהייתה בעבר, בין אם הדבר קרה באמת במציאות או שמא זו היא בדיה של גיא עד. לאורך הסיפור, זה הרגיש לי כמו לחזור לעבר ולנסות לעבד אותו. אני חושב כך, כי לפעמים גם אני מספר לעצמי סיפור, סיפור שחוזר ושט אל עבר מרחק מסוים, שב והולך, נוסע וחוזר. והסיפור שגיא עד מספרת, הוא פשוט קסום ביופיו ובפשטותו. באחד מהרגעים דניאלה יושבת במרפסת בתל אביב ומביטה על העוברים ושבים, על השכנים ומתארת ומדמיינת את המתרחש, כל אחד וחייו הוא. כל אחת וחייה שלה. זאת דניאלה, מתבוננת, מדמיינת, חורצת כאבים בנפשה, נותרת עם מחשכי ותקוות העבר, אינה מדלגת הלאה כל כך מהר. ההתבוננות הזאת, מאפשרת לה לנוע במרחבים, להקשיב לקולות של אחיה, אמה, אביה, חברת ילדותה. היא זאת אשר שומעת, מקשיבה, סופגת אל תוכה את הנעשה. סופגת את מה שהיא חוותה. והיא זו אשר חולמת ומייחלת למפגש איחוד של משפחתה, ביום הולדתה השלושים, ולו רק לערב אחד. בדומה לצילום, דניאלה רוצה קצת לקפוא בזמן או להקפיא את הזמן.
באר שבע מקבלת בספר ביטוי לעושר תרבותי. היינו יכולים לחשוב שאולי בתל אביב, מקום מגוריה של דניאלה, שם תתרחש לה הפריצה של דניאלה, שם היא תוכל לקבל הזדמנות לתערוכה, למרות שנראה שזו לא שאיפתה אלא היא פשוט חיה ומתעדת את מה שצריך לתעד, מתבוננת כחלק מהווייתה: התבוננות שלה בחיים. ובכל זאת, בבאר שבע קיים תיאטרון, שם גם נוצרת הזדמנות לתערוכה של דניאלה. למען הכנות, מהיכרותי הקטנה, בבאר שבע יש המון מוזיקה טובה, מיוחדת, וישנה איזו התרחשות אמיתית, מגוונת. יותר מכך, תל אביב ממשיכה את הסטריאוטיפ של החופש הבלתי מוגבל (שגולש גם לבאר שבע) – שם דניאלה פוגשת את אמה עם החבר החדש שלה, ובאר שבע הופכת להיות מקום מעניין יותר, במובן מסוים אפילו מרתק יותר. אבל לדניאלה זו אותה עיר בה היא גדלה, אותה ילדות שנקטעה באבחת שגעון לא ברור של אביה. וכך כשהיא יושבת במרפסת בבית הוריו של גיורא, חברם מהילדות, היא מהרהרת לעצמה שמה שלא תעשה תרגיש בעיר הזאת כבת תשע. דניאלה לא הותירה את העבר מאחור, לא החליטה להמשיך הלאה, כפי שאידו אחיה החליט ועשה. דניאלה נותרה במובן מסוים, אותה ילדה, שמפללת לחזור לבית בו אמא מבשלת ואבא מספר סיפור (לאו דווקא בסדר הזה). טרם נטש. ועל כל אחד מהאחים הנטישה הזו השפיעה באופן שונה, דניאלה אינה רוצה לחיות חיי שקר ואידו אינו מוכן לוותר על השקר אם מחירו הוא פירוק משפחה. חוויות הילדות שלנו משפיעות על מי שאנחנו.
בסיפור שגיא עד מספרת, קיימים סודות שמתגלים, סודות מן העבר וסודות מן ההווה. משהו בכך מערער את הקרקע היציבה ומעיד על זה ששום דבר לא בטוח. כמו שאביה עזב/ נטש אותה בהיותה ילדה קטנה כך גם בהווה דברים טמירים ונעלמים מתרחשים, רוחשים. הקרקע נעה ונדה. מבעבעת. זה חלק מיופיו של הסיפור, חוסר הידיעה, הצטלבותם של דרכי החיים, היפרדותם. שזירת התרחשות זו, בעדינות וברוך, באמפתיה ובאהבה, כפי שגיא עד עושה.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
תומר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה רץ. מבין אותך לגמרי
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצויינת - בקשר לצבא מסכים, אני שעשיתי מילואים שנים רבות בדרום - באר שבע הייתה עבורי השער לשום מקום.
|
|
תומר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה מירה. מקווה שמחכה לך חוויה מהנה
|
|
Mira
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מקסימה, הספר מחכה לי, ובתור בארשבעית סקרנית מה יקרה...
|
|
תומר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה Hill שמח שאהבת :)
|
|
Hill
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
"אוחזת בתמונות צבעוניות במציאות",
"שתי אחיזות שונות במציאות." המשפטים שלך יפים מאוד. מעוררי מחשבה.
נהניתי מאוד לקרוא. תודה. |
|
תומר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה לכולם.ן. על התגובות. שמח לדעת שאהבתם את הביקורת ושהיא הצליחה לגעת...
|
|
dina
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
איזו סקירה יפה, תומר! בדיוק כמו שמגיע לספר הכל כך נהדר הזה.
אתה כותב שהסיפור שגיא עד מספרת הוא קסום ביופיו. אני ממש מסכימה איתך. הכתיבה שלה הילכה עלי קסם. מאוד אהבתי. |
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מעניינת, תודה לך
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כתבת יפה, תודה.
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כמי שגדל שם,מסכים
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפה מאד.
תודה רבה. |
|
אורן
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כתבת יפה וסיקרנת.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת