ביקורת ספרותית על שומרת אחותי מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

"אל תרחם על המתים, הארי. רחם על החיים," כך אמר אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור, והוא צודק. תמיד חשבתי שגיבורים שמקריבים את עצמם הם אידיוטים, כי לא הם אלה שיצטרכו לחיות עם האובדן. למות זה קל, לחיות עם המוות זה קשה בהרבה.
וזה הספר הזה - מלחמה נגד המוות.

מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שאם אחותכם לא הייתה חולה בסרטן לא הייתם נולדים? אם הייתם מגלים שנוצרתם מזרעים מובחרים שהותאמו לביצית המתאימה באופן מחושב ביותר? אם מאז יומכם הראשון ועד שאחותכם תמות או תבריא תצטרכו לעבור אשפוז משלכם כמעט על כל אחד שלה, כדי שיוציאו מכם דם או איברים שיאריכו את חייה? איך הייתם מרגישים אם כל שני וחמישי היו מזריקים לכם חומרים כדי שהגוף שלכם יגדל יותר ממשהו, כי המשהו הזה אצל אחותכם צריך תחזוק?

זה מה שמגלה אנה פיצג'רלד, שהובאה לעולם כדי להציל את אחותה, ובפעם הראשונה בחייה מעזה לבקש זכות על גופה ועל איבריה. היא הולכת לעורך דין ויודעת שהיא לא מוכנה לתרום יותר, שהיא לא מוכנה לעבור יותר טיפולים, שהיא רוצה להיות חופשייה ולא לשקול כל דבר יותר מפעמיים כדי לבדוק אם אחותה תיפגע מזה שהיא תיסע לשבוע או תלך למסיבה.
אבל היא יודעת גם שאם תפסיק לתרום אחותה תמות. לאורך כל הספר לא ברור איך זה ייגמר. ובאמת, הגעתי לסוף ונשארתי פעורת פה.

אני לא יכולה לתאר לעצמי מצב שבו אחותי הקטנה שומרת עליי, כי זה צריך להיות ההפך. אני צריכה לדאוג לה.
אבל אנה תמיד שמרה על קייט. לא הייתה בררה.

כל פרק מתחיל בפסקה שלא קשורה למה שיקרה אחר כך - עובדות אקראיות או פלאשבק. וזה מיוחד וזה יפה, כמו עיטורים שנוספים לסיפור.
כל פרק מספרת דמות אחרת - אנה, אמא שלה, אביה, אחיה עורך הדין שלה או מי שתומכת בה בזמן תהליך המשפט. כל אחד מביא את הסיפור שלו ואת מה שהוא מרגיש לגבי המצב ואיך זה משתלב בחיי היום יום שלו. כל אחת מהדמויות מביאה את הנגיעה שלה ואת הדרך שלה לספר את הסיפור מנקודת המבט שלה.

זה ספר חובה, וזה לא ספר סרטן. זה ספר על חיים ועל בגרות ועל התמודדות.

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על שומרת אחותי