ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בינואר, 2015
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
סוף סוף ספר שאמור לשבור לי את הלב, ובאמת מצליח לשבור לי אותו.
אחרי שרשרת ארוכה של אכזבות מספרים דוגמת 'אשמת הכוכבים', '13 סיבות', ו-'חייבים לדבר על קווין', שנכנסו לרשימת הקריאה שלי ובמלוא חוצפתם גם עקפו כמה ספרים בדרך, רק בגלל כמה אנשים שאמרו לי 'קח, קח תקרא, זה יגרום לך לבכות' (אבל בפועל זה לא קרה, והעיניים שלי נשארו יבשות מתמיד), אני חושב שהגיע הזמן שגם אני אמצא ספר שיגרום לי לבכות. ספר כזה שלא אפסיק לחפור לכם עליו פה באתר (ושהוא לא הארי פוטר). הגיע הזמן שארגיש בדיוק את מה שאחרים מרגישים כשהם קוראים ספרים כאלו.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
אנה נולדה בגלל אסון. אנה נולדה מתוך ייאוש. אנה לא נולדה כמו כל התינוקות, ככה סתם, מאהבה. אנה נולדה מתוך לית ברירה. אנה נולדה רק בגלל שקייט, אחותה הגדולה, חלתה. אנה נולדה כי קייט אחותה אובחנה כחולה בלוקמיה (סרטן הדם) וכדי שתשרוד, הוריה, שרה ובריאן, צריכים למצוא תורם. הבעיה היא שלקיחת תרומה מאדם שהוא לא בן משפחה, הוא סיכון גדול יותר מלקחת תרומה מאדם שהוא כן. האח, ג'סי, מסיבות כלשהן לא יכול לתרום. ההורים נמצאים בדילמה קשה מכל. 'מה לעשות?' הם שואלים בקול גדול. 'מה לעשות?' הם שואלים גם בלחש.
כשהמוות נמצא כה קרוב לקייט, ההורים מחליטים לעשות צעד וללדת את אנה בכדי שתשמש כתורמת של קייט ותציל את חייה.
אנה נולדת. וכמו שהיא נולדה מתוך אסון, חייה נראים כמו אסון: אמנם התרומה של אנה והניתוח הראשוני של קייט, נחלו הצלחה, אבל מסתבר שקייט לא הבריאה לגמרי. בגיל 5, כשכבר היה נראה ששום דבר רע לא יכול לקרות, קייט חולה שוב. ואם קייט חולה שוב, אז גם אנה תורמת שוב.
שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב.
מאופן חד פעמי, זה הפך להיות אופן רב פעמי. אנה, שהיא בסך הכל ילדה קטנה שאמורה, כמו כל ילדה אחרת בגילה, לחוות ילדות רגילה, (שזה אומר לחגוג במסיבה, לגלוש במגלשה ולשיר שירי ילדים ועוד כל מני דברים שילדים עושים), נאלצת להיות כבולה למשפחתה (ובעיקר לאחותה) ועד לזמן לא ידוע, לשמש כתורמת, שזה אומר בעיקר לנסוע במהירות שיא לבית החולים בכל פעם שקייט מתלוננת על כאבים, ולהיות מוכנה לכך שבכל שנייה זה יכול לקרות.
אמנם יכול להיות שמדי פעם באמת יוצא לה להרגיש קצת כמו 'ילדה רגילה' ולחגוג במסיבה ולגלוש במגלשה ולשיר שיר ילדים ועוד כמה דברים שילדים עושים (וזה כנראה מה שקורה. הרי לא ציפיתם שהיא תהיה כל היום, 24 שעות ביממה, בבית חולים עם אחותה, נכון?), אבל רוב הזמן היא ככה. אני לא איזה מומחה לילדים, אבל כל אחד אמור לדעת שכמה דקות בשבוע להרגיש כמו ילדה, זה לא מספיק בשביל שזה ייחשב 'התפתחות תיקנית'.
אנה היא ילדה בריאה, אבל חייה הם חיים של ילדה חולה.
ושום דבר מזה גם לא מפסיק כשהיא מגיעה לגיל 13. ובגיל 13, בשיא של גיל ההתבגרות, היא בוחרת לשבור את השתיקה. היא חושבת שזהו זה, די כבר, נמאס. היא לא רוצה שהוריה יתייחסו אליה כאל חפץ. היא אמנם אוהבת את אחותה אנה וכל כך רוצה שהיא תחיה, אבל גם לה מגיע לדבר. גם אליה מגיעה התייחסות. מצב קשה ככל שיהיה, היא גם בן אדם, בדיוק כמו קייט.
היא הולכת רחוק. רחוק מדי. היא בוחרת להעיד נגד הוריה בבית המשפט. היא מוצאת לעצמה עורך דין בשם 'קמבל אלכסנדר', ומעידה.
בית המשפט הוא המקום המרכזי בסיפור. בית המשפט הוא מקום שממנו עולות שתי שאלות עיקריות: הראשונה היא 'מי צודק?', והשנייה היא 'מי לא צודק?'
בית המשפט הופך להיות מוקד גדול מאוד למהומות.
ובתוך כל המהומה והרעש של בית המשפט, יושבת שם גם נערה אחת בת 13. לנערה הזאת קוראים אנה.
אנה תרמה את כל כולה מיום היוולדה כדי שקייט תישאר בחיים. עכשיו הגיע תורם של הוריה לתרום לה את כל כולם כדי שהיא תרגיש שאוהבים אותה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------
למרות כל ההבדלים שיש לדעתי בין הספרים 'אשמת הכוכבים' ו'שומרת אחותי' (ויש הבדלים גדולים), יש בכל זאת משהו שמשותף לשניהם: שניהם רבי-מכר מאוד מוכרים, אהובים ומדוברים (במיוחד בקרב בני הנוער).
אני לא יודע מה איתכם, אבל תמיד כשהרבה אנשים חופרים לי כל הזמן על איזה ספר מסויים (ולא רק ספר. זה יכול להיות גם שיר, כמו 'דרך השלום' של פאר טסי לדוגמא), אז קצת מתחיל לרדת לי החשק ממנו. ולא רק החשק, אלא שבנוסף גם נדמה שהאיכות של אותו ספר, יורדת.
וכך גם במקרה של שניהם: גם כשקראתי את 'אשמת הכוכבים' וגם כשקראתי את 'שומרת אחותי', הייתה לי הרגשה כאילו מנסים לרגש אותי בכוח. כאילו רוצים שאני אתחיל לבכות, כמו כולם.
'אשמת הכוכבים' לא הצליח בזה. לעומתו, 'שומרת אחותי' דווקא כן.
וזה לדעתי כל ההבדל.
ב'שומרת אחותי' הצלחתי להרגיש את הסרטן. ב'שומרת אחותי' הצלחתי להרגיש את צינורות האינפוזיה שמחוברים לך לכל מני מקומות בגוף. ב'שומרת אחותי', הצלחתי להרגיש את חדר הרפואה המלא בחיידקים ובמחלות וגם בריח של כימיה. אבל ב'אשמת הכוכבים', לא.
תסלחו לי בבקשה מעריצי 'אשמת הכוכבים', אבל כשקראתי את 'אשמת הכוכבים', הרגשתי בעיקר כאילו אני קורא איזו פארודיה מוזרה על הסרטן. פארודיה חסרת פואנטה לגמרי.
יכול להיות שזה פשוט עניין של טעם אישי, אבל כאן, ב'שומרת אחותי', בניגוד ל'אשמת הכוכבים', הרגשתי שזה אמיתי. ממש ממש אמיתי. הכי אמיתי וכנה שיש. הצלחתי להרגיש בבירור את הכאב שהאנשים החולים עוברים מדי יום (וגם את הכאב שעוברים האנשים הבריאים) והצלחתי להרגיש את הדבר שהכי צריכים להרגיש: רגש.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור מסופר דרך נקודת מבטם של מספר דמויות שלהן תפקיד חשוב בסיפור:
אנה, שנתקלת מדי יום ביומו במבוגרים ששולטים בחייה ולפעמים אף מחליטים עבורה החלטות קלות מבלי לשאול אותה דבר.
שרה, אמה של אנה, שאהבתה אל בתה החולה, קייט, כל כך עזה וכל כך גדולה עד שלפעמים היא שוכחת להעניק את אותה אהבה גם לשאר ילדיה.
ג'סי, אחיה של אנה, שמרגיש לעתים בדיוק כמו אנה, בודד ועצוב , אבל בניגוד אליה, הוא מתמודד עם הבעיה בעזרת סיגריות, אלכוהול, גניבת מכוניות ושריפתם.
בריאן, אביה של אנה, שמנסה להרגיע את הרוחות ולשפר קצת את המצב בבית וגם מחוצה לו, בערך כמו שהוא מכבה את השריפות שפורצות ברחבי העיר ומציל את האנשים מתוך הבתים.
קמבל, עורך דינה של אנה, שלא מוותר והולך בשבילה עד הסוף, אך לפעמים לא מצליח לשים לב לדברים שקורים מסביבו, ולחשדות נגדו שהוא עושה את כל מה שהוא עושה, רק בשביל הרווח האישי שלו.
ג'וליה, האפוטרופסית לתביעה של אנה, שיוצרת קשרים עם אנה ומשפחתה.
וקייט, אחותה של אנה, שחולה בלוקמיה ושכל הסיפור הזה התחיל בעיקר בגללה.
ועכשיו, כמילות סיום וסיכום, אני רוצה להגיד את המשפט המוכר והמפורסם מהביקורות שכתבו אחרים על הספר 'אשמת הכוכבים': זה לא ספר סרטן.
טוב, לא רק. זהו בעיקר סיפור על משפחה במשבר, על יחסים בין אנשים, על הבחירות שאנו נאלצים לעשות מדי יום ועל המחיר שאנחנו משלמים עבור אותן בחירות.
------------------------------------------------------------------------------------------------
"השם האמיתי של אנה הוא אנדרומדה. הוא רשום בתעודת הלידה שלה. קבוצת הכוכבים שהיא נקראת על שמה מספרת את סיפורה של נסיכה שנכבלה בשלשלאות לסלע, כדי שתשמש קורבן למפלצת ים. זה היה עונש לאמה קסיופיאה, על שהתברברה ביופייה באוזני פוסידון. פרסיאוס, שהתעופף בקרבת מקום, התאהב באנדרומדה והציל אותה. בשמים היא מצוירת כשזרועותיה מתוחות וכפות ידיה כבולות."
--------------------------------------------------------------------------------------------------
אח, כמה נפלא זה שספר גורם לך לבכות.
38 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אם קוראים ספר גרוע בשירותים, אז אל תתפלא שאחר כך מחרבנים עליו :-)
חבל שאסור לך שוקולד. בקרוב חוזר להיות וולדמורט, אל תדאג. כמו שאתה רואה, עכשיו קוראים לי 'זה שאין לנקוב בשמו' (אני עושה את השינוי החוזר, לאט לאט...) |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב, אתה צודק מזמן לא דיברנו וצריך למצוא את הזמן
והמקום, בהמשך לתגובות כאן זה לא כלכך המקום אבל אני מקווה שחד-פעמית יסלחו לנו. לגבי השוקולד, צר לי אבל אני יכול למנות לך את כל האיסורים שחלים עליי כמגילה ארוכה, וביניהם שוקולד (וגם אני הייתי מכור פעם לקוביות האלה, במיוחד לשוקולד מריר - לחמם אותו במיקורגל ואחר כך למרוח אותו על גבי פרוסת לחם או פיתה). אני מקווה שלפחות בשנים הקרובות אף אחד לא הולך לגזול ממני את הנאת הקריאה. העניין של הכתמים שהעלתי משגעים אותי, מכיוון שחזרתי לשאול ספרים מספריה ציבורית ולצערי אני נתקל בלא מעט ספרים עם כתמים ועוד כאלה שלספרים בספריה הפרטית שלי גם אחרי שנים אין. מה לעזאזל אנשים עושים עם ספרים? אם הם קוראים אותם בשירותים, אני מקווה מאוד שלא .... :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
חחחחחחחחחחחחחחחחחח מצטער אב"פ, אבל קצת מתוק לא מזיק אף פעם!
דרך אגב, מה נשמע? הרבה זמן לא דיברנו. רוצה קוביית שוקולד? אל תדאג, זה בחינם אין כסף :) |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
בוא הנה זשל"ב, אני נשבע לך שאם אני מוצא כתמי שוקולד
על אחד הספרים הבאים שאני קורא אני מאשים אותך. בינתיים תעשה טובה ותפסיק למרוח את כל האתר :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, ניר אזולאי!
איזה כיף שאתה עושה את ההפרדה הזאת בין הביקורת לבין הדיעה האישית שלך לגבי הספר. יש אנשים שזה קשה להם, אז כל הכבוד, באמת. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה, עמיר!
(איזה ג'ירפה? של הסקיטלס?) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
נצחיה די צודקת האמת.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה, ריין.
את צודקת. זו גם סיבה למהלך שהיא עושה, שמשום מה כנראה לא כתבתי אותה. חייה הופכים ללא נורמליים גם בגלל זה, בנוסף לסיבה שאמרת, שגם היא נכונה. אבל באמת, תמצאי לי מישהי שתורמת בזה אחר זה את אבריה לאחותה. אין הרבה כאלו. הוא גם ספר סרטן, אבל זה לא העיקר. יש בו מסר. שוב תודה. |
|
|
ניר אזולאי
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אחלה סקירה
למרות שאהבתי את אשמת הכוכבים...
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ז"שי, ז"שי - אתה והג'ירפה דומים :))
אחלה תמונה :)
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
טוב, למעשה כן.
בדיוק תרומת האיברים לאחותה היא העובדה שהופכת את חייה של אנה ללא נורמליים. זה, והעובדה שכל חייה היא עוברת טיפולים רפואיים ובדיקות על אף שהיא לא חולה, והעובדה הבסיסית שהיא הובאה לעולם בתור מחסן חלקי חילוף, וממשיכה לשמש בתור כזה.
זה שאחותה חולה, הוא סעיף שולי בתוך הסיבוך הזה, הגדול בכמה מידות על נערה בת חמש עשרה. ולכן הספר אינו ספר-סרטן. הסרטן הוא לא האישו, כי היה אפשר להחליף אותו בכל מחלה קשה אחרת שאפשר לרפא בעזרת קיום תרומה מתאום גנטי. |
|
|
~RAIN~
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני אוהבת את החלק שבו אתה מדבר על אשמת הכוכבים ושומרת אחותי, כי אשמת הכוכבים באמת ממעיט בערכו של הסרטן, לדעתי, אבל, אנה בעצמה סותרת את תחילת דבריך בעמודים הראשונים של הספר (לגבי התינוקות והאהבה).
ולגבי סיבת הגשת התביעה - הבעיה היא לא כמה יאהבו אותה ההורים שלה, הקטע הוא שהיא רוצה להפסיק את זה בגלל שהיא מבינה (וקייט מבינה), שהגיע הזמן לשחרר, לוותר. שלא היא ולא קייט רוצות בכל זה, והגיע הזמן לומר דיי למאבק הזה. כמו ששרה אמרה, הם מחכים שקייט תמות. לא באופן רע. זה פשוט תמיד היה בעתיד שלהם. תרימת האיברים לאחותה לא הופכת את חייה ללא נורמליים. העובדה שאחותה חולה עושה את זה. והם לא יחזרו להיות נורמליים. ולגבי ספר סרטן או לא, מה בכלל ההגדרה של זה? מהיחס הכללי שלי אל הספר, הוא כן סובב סביב סרטן. תוכל להאיר את עיניי? (ביקורת טובה, זשל"ב.) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
נכון מאוד, אוקי :)
זה מקום נפלא, ממלכת השוקולד. ממליץ בחום לבקר... |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, רץ! ממליץ לך לנסות כמה ספרים שקראתי, ואתה עדיין לא. כמו הארי פוטר, לדוגמא. זו באמת סדרה מדהימה. (ויש שם מלחמות, בדיוק כמו שאתה אוהב).
לא, לא הפכתי עדיין לפרזנטור, אבל רעיון נפלא!!! אולי. ביום מן הימים. דווקא נשמע לא רע בכלל... |
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב בממלכת השוקולד :)
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב - לא קראתי את הספרים עליהם אתה כותב - ולכן ההתייחסות שלי לאופן שבו אתה מנתח דילמות, או מנמק את טעמך ובחירתך - כתוב נפלא ומעניין. חוץ מזה האם הפכת לפרזנטור של שוקולד ?
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, חני! נעים להכיר. עכשיו שנינו יודעים איך נראה כל אחד מאיתנו. איזה יופי!
גם אני בדרך כלל נמנע מספרים כאלו, אבל מדי פעם צריך לדעת לגוון בסוג הספרים שאנחנו קוראים, כמו שצריך לדעת לגוון מדי פעם גם בתמונות שאנחנו מעלים :) הציטוט הזה עשה לי משהו, שקשה לי לתאר במילים. היו עוד כמה משפטים בספר ששווים ציטוט, אבל החלטתי לבחור את ה-דה בסט, שזה ללא ספק, הציטוט הזה. הוא בעצם מן מטאפורה לסיפור של אנה וקייט: אנה היא הנסיכה הכבולה בשלשלאות שמשמשת קורבן למפלצת, והמפלצת היא קייט. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
עמיר- אתה רוצה להגיד לי שאתה לא רואה את התמונה שלי?
אוף, איזה באסה. כנראה משהו במחשב שלך לא מאפשר להראות את התמונה. תנסה אולי לשנות כמה דברים ומי יודע, אולי תצליח לראות את התמונה. אני מאוד מקווה שכן. בא לי שתדע איך אני נראה... אבל עזוב את התמונה. מה דעתך על הביקורת?? |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, מאירה!
החלטתי לעשות שינוי קטן ולהתרענן עם תמונה חדשה... |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תות- כן, נכון. התמונה הזו היא חלק מפרויקט סודי במיוחד...
תודה. תודה. ו- תודה. |
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב תמונה הורסת שלך,נעים מאוד.
בינתיים אני שומרת מרחק מהספרים הללו סוחטי הדמעות,אז לא יכולה לחוות דיעה. באותה מיד אני גם לא אלך לראות סרטים כאלה.יש מסביבנו סיפורים כאלה מליונים אז אני שומרת את האמפטיה... כתבת ביקורת שהיה לי בהחלט מעניין לקרוא במיוחד הסוף על אנדרומדה...תודה
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אגב, איזו תמונה ?
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
בווםםםםםם.........
|
|
|
מאירה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דרך אגב.... תתחדש על התמונה ההורסת!!
ביג לייייייייייק (; |
|
|
תות :>
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
.
אז יש לך תמונה שבה אתה מרוח לגמרי בשוקולד מתוק.
הביקורת משאירה טעם מלוח של דמעות. ביקרת את אשמת הכוכבים בצורה די חריפה. והמשפט האחרון מדהים בחמיצותו. איך אין לי עכשיו בלאגן בבטן מרוב הטעמים אני לא יודעת... סודות זשלב"ים הא? ^^ |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אם הביקורת הזאת נהדרת, ניימי, ולמרות זאת היא לא עומדת בקרטריונים הזשלב"יים שלי, אז אין לי מה להגיד חוץ מתודה רבה.
תודה רבה, ניימלס. *השוותי את שניהם לא רק בגלל הסרטן, אלא בגלל ששניהם הפכו ללהיטים ספרותיים פה באתר, במיוחד מבני הנוער. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כרגיל, תודה רבה, מאירה!!!
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כך או כך, דושקה, הלב נשבר.
זה באמת לא משנה לי איך. בהחלט ממליץ על הספר. כדאי מאוד. מומלץ גם לאלו שאהבו את אשמת הכוכבים, כי זה באמת לא משנה. הוא מומלץ לכולם, לא משנה מה הם חושבים על אשמת הכוכבים. כל ההשוואה הזאת ביניהם הייתה רק בשביל לראות עד כמה אהבתי את הספר, זה הכל. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כן, זה הספר, נצחיה.
טוב, לא בדיוק חולה, אבל לא ממש ביקרתי בסימניה כמה ימים רצוף, אז כן, אפשר לומר שהייתי חולה. לא אמרתי שאני חושב שזה ספר סרטן (אפילו הדגשתי את ה'לא') וזה בהחלט ספר על דילמה משפחתית, את בהחלט צודקת. תודה על התגובה המושקעת (שוב) ועל ההמלצה על הספר. אקרא אותו בהזדמנות. עדיין לא ראיתי את הסרט, אבל אראה בקרוב. דווקא יש הרבה אנשים שאומרים שהסרט פחות טוב מהספר. ראיתי שגם את מעדיפה בהרבה את אשמת הכוכבים. לא יודע מה את מצאת בו, אבל שיהיה. בפעם המאה, על טעם וריח אין מה להתווכח. שמח שאהבת את הביקורת ומצאת בה מנומקת. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אריאל, לא קראתי ספרים אחרים של פיקו, ככה שאינני יכול להסכים או לא להסכים עם מה שאמרת שזה עוד ספר של פיקו.
מה שכן, הדמעות זלגו בדרך, ובצדק. אני חושב שזה ספר נהדר (בטח שבהשוואה לאשמת הכוכבים) ואם באשמת הכוכבים ירדו דמעות והספר הפך לסוג של להיט, אז אין סיבה שגם לספר הזה לא יקרה אותו דבר. אבל שוב, על טעם וריח אין מה להתווכח. אז אני נמנע מלהתווכח. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אור, תודה רבה רבה רבה!
לא ידעתי שקראת אותו... אם אתה רוצה, אתה יכול לכתוב עליו ביקורת גם. אני אשמח לקרוא אותה :) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
גם אני ראיתי אותו ככה, יעל. אפרש לפרש את הספר בכמה מובנים. זה כל הקטע בספרות :)
רוב התינוקות, אני חושב, או מקווה לפחות, נולדים מאהבה. ואם לא מאהבה אמיתית, אז לפחות מאהבה שעושים... תודה. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
שרוני- תודה רבה.
"על טעם וריח אין מה להתווכח..." |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תמיד אוהב אותו- אני בוחר להגיב לתגובה המקסימה שלך בנפרד מכל השאר.
תודה רבה רבה על המחמאה! אני באמת מסכים איתך שעם כל ביקורת וביקורת שאני מעלה כאן לאתר, אני רק מתבגר ומתבגר. לחשוב שהביקורות הראשונות שלי היו כתובות ככה: "ספר מומלץ מאוד. חובה קריאה!!!!!!!!!!!" אגב, את מי את תמיד תאהבי? |
|
|
Nameless
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני מרגישה שזו ביקורת פחות טובה ממה שהייתי מצפה ממך. אל תטעה, היא נהדרת. פשוט לא ברמה של אחרות.
חזרת שוב ושוב להשוות בין אשמת הכוכבים לבין זה, כשהדמיון היחיד ביניהם הוא שבשניהם יש לנו נערה צעירה חולה בסרטן. ונחמד לדעת שיש ספרים שיכולים לגרום לך לבכות. אני תוהה מתי אמצא את שלי. |
|
|
מאירה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כרגיל, ביקורת מושלמת!!!
|
|
|
dushka
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
לא חשבתי אפילו לקרוא את זה, בדיוק מהסיבות שאריאל ציין כאן.
אני לא מחפשת ספרים ש"אמורים לשבור לי את הלב"
אלא מעדיפה שהלב שלי ישבר כתופעת לוואי. מצד שני אני בוכה מאוד בקלות. אולי יש אנשים עם סף עמידות גבוה שזקוקים לקטרזיס הזה. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אז זה הספר שעשה אותך חולה?
אוקיי, שיהיה. נפלאות דרכי הטעם האישי, ולא ממש ברור לי למה אשמת הכוכבים לא ושומרת אחותי דווקא כן. אבל זה באמת לא משנה. כתבת ארוך כדרכך, ומפורט ומנומק.
כמו יעל, גם אני חושבת שזה לא "ספר סרטן", אלא ספר העוסק בדילמה אתית. לא בהכרח דילמה של הורים, אלא דילמות חברתיות שהתפתחות המדע והטכנולוגיה מעלים לפתחנו. הספר עוסק בטכנולוגיה רפואית סופר-חדשה שמאפשרת הולדת ילדים עם נתונים דרושים מסוימים. אנה הספרותית אמנם נולדה בשנות התשעים, וג'ודי פיקו מתארת את עצם האפשרות של הולדתה כדבר ברור מאליו לנוגעים בדבר, אבל זה ממש לא ככה. יש ספר של שרון הררי שנקרא "שתזכה לשנה הבאה", ומתאר את ההתמודדות של משפחת הררי עם ילד שחולה במחלה קשה וזקוק לתרומת מח עצם. סיפור אמיתי (ומומלץ). בכל מקרה שם היא מספרת איך בראשית שנות האלפיים הסתננו אליה שמועות בדבר האפשרות להשתמש בתאים עובריים של אח-תואם-גנטית כדי לייצא מח עצם שחיוני להחלמה של הבן שלה. התאריך לא מהותי, כי ג'ודי פיקו לא חייבת להיות נאמנה להיסטוריה בבואה להעלות דילמה עקרונית. מה שחשוב הוא רמת ההסתייגות שבה נתקלו שרון הררי ובעלה מצד הרופאים שהיו יכולים לבצע את ההליך (שהיה אז בכלל ניסויי). וזו הסתייגות חשובה, כי עולות שאלות ודילמות אתיות ומוסריות, וצריך לשאול ולדון בהן. ובגלל זה, בעיני הספר לא טוב. כלומר הוא טוב בדרכו, אבל לא טוב כמו שהיה צריך להיות. ג'ודי פיקו עשתה יפה בהמחשת דילמה ובהצגתה לציבור הרחב שאינו מכיר מאמרים רפואיים, וזה יפה. ואז, בפרקים האחרונים היא חוטפת רגליים קרות, ומושכת את השטיח מתחת רגלי הדילמה, כך שהיא מעקרת אותה לחלוטין. אני יודעת שבסרט הסיום שונה, וזה רק מחזק את המחשבה שלי שכל סוף (האידיוטי מבין כל החלופות האפשריות) נתפר כך שהספר יוסרט בקולנוע. וזה מעצבן אותי. |
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני ראיתי את הספר הזה כעוד ספר של ג'ודי פיקו.
ספר שידרוך (עם מגפיים) על כל בלוטות הרגש. ספר שינסה להוכיח לך בכל מחיר שאין אמת אחת. שאין אדם רע - רק אדם שרע לו. שלכל מטבע יש שני צדדים - למה שניים? שלושה. שסוף הרומנטיקה לנצח. שכל האנשים עלי אדמות יפים, או לפחות רובם, או לפחות אלה שראויים להיות גיבורי ספר של ג'ודי פיקו. שדיאלוג מורכב תמיד ממשפטים מבריקים שנועדו לציטוט (אני תוהה אם ג'ודי פיקו מכירה מישהו מגמגם. או סתם אחד שמשפטי מחץ הם לא הצד החזק שלו וכשמישהו מעצבן אותו הוא אומר פשוט "תסתום" או "עזוב אותי"). שבני עשרה, במיוחד כשהם מוצפים רגשות, נוטים לשחרר נאומים מהוקצעים שכל עורך דין יכול רק לקנא בהם. שבאולם המשפט לא מתנהלים דיונים ארוכים ומשמימים על סעיפים קטנים בחוק ועל שינויים מינוריים בעדות, אלא אקשן של ממש הכולל מופעי פירוטכניקה והתקפי אפילפסיה. מצטער להרוס, אבל כל מי שחשב על קריירה של עורך דין - האופציה הראשונה היא הנכונה. ומבחינתי יש עוד דבר אחד ברור: שגם ספר גרוע, וגם סופרת גרועה, יכולים להיהפך להיסטריה עולמית אם רק מספיק דמעות יזלו בדרך. |
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת נהדרת על ספר מעולה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני ראיתי את הסיפור כדילמה אתית של הורים. לא כסיפור על סרטן ולא ממש סיפור משפחה.
והערה קצת צינית: תינוקות נולדים מכל מיני סיבות. לא כולם נולדים מאהבה.
|
|
|
שרון
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת טובה.
אפילו שאני לא מסכימה איתך וחושבת שדווקא הספר הזה היה פחות טוב ואשמת כן היה.
|
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
נפלא לא פחות הוא העיסוק בקריאת הביקורות שלך.
איני יודעת מתי זה החל, אך הביכורות שלך נהפכו בוגרות יותר. זהו. מהיום אתה בשבילי דווקא זה שיש לנקוב בשמו- מבקר ראוי לשמו הבדיוני! שבת שלום מרובה בקריאה. |
38 הקוראים שאהבו את הביקורת
