ביקורת ספרותית על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1 מאת רנסום ריגס
ספר טוב

---

לאחר 12 שנים שלמות של הימצאות בחברת בני האדם הבנתי משהו, כולנו משונים וכל אחד משונה בדרך אחרת בין אם זה העובדה שפעם בכמה זמן אני נועצת מבט נוקב בדבר דומם, מנסה לגרום לו לזוז ובין אם זה העובדה שאיש כלשהו בצרפת אוהב לאכול את האוכל שלו עם פירורי זכוכית ומתכת (אמיתי לגמרי). אין מישהו שהוא דגל הנורמליות.
הספר המעון של מיס פרגרין מלא בילדים שהם קצת יותר משונים מרוב האנשים בעולם, הוא מלא בילדים שלכל אחד ואחד מהם יש סוג של כוח על- טבעי כדוגמת: ילד דבלתי נראה, כוח אש, חוזק בלתי יאמן ועוד סוגים רבים של כוחות משונים ומשונים יותר.
הספר עצמו התחיל טוב, התחיל באופן מסתורי שגרם לי להחסיר פעימה ולקרוא ללא הפסקה את הספר.
בנוסף, כל מספר עמודים ישנה תמונה שממחישה לקורא את מה שהגיבור רואה, אני אהבתי את זה. התמונות הן גם כן מלחיצות, מסתוריות, גורמות לך לחפש מתי תגיע התמונה הבאה.
סבא של ג'ייקוב, אברהם (או אייב) מת כתוצאה ממשהו לא ידוע, מילותיו האחרונות היו מסר כלשהו לג'ייק. הוא התקשה לפענח אותן אך לבסוף, הגיע למסקנה שעליו ללכת למקום בו סבו גדל בתקופת מלחמת העולם השנייה- אי כלשהו סמוך לאירופה.
מהרגע שבו ג'ייק מצא את בית היתומים, העלילה עניינה אותי יותר ויותר, התחלתי לקרוא ללא הפסקה את הספר.
אבל למה?, אתם בטח שואלים את עמכם, למה הורדת לו כוכב?
טוב, אני לא חושבת שהכתיבה הייתה משהו, היא הייתה טובה- אבל לא מספיק, בשלב מסוים, לקראת הסוף, הספר התחיל להוריד את התאוצה שלו, וגרם לי לחשוב לרגע- אולי הוא לא טוב כמו שחשבתי שהוא.
אבל אני חושבת שמה שהכי הרס לי, זה היה הסוף, הוא לא היה כתוב טוב, הוא לא גרם לי לרוץ לסטימצקי או לספרייה ולקחת את הספר השני- הוא גרם לי לרדת למטה ב-12 בלילה ולצעוק על אמא שלי שאני לא אוהבת את החולצות שהיא קנתה לי. לכו תבינו.

» ביקורות נוספות של אנונימוס
» ביקורות נוספות על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1