ביקורת ספרותית על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1 מאת רנסום ריגס
ספר טוב

---

מתוך כל הספרות הגרועה נחת עליי ספר טוב. אוטומטית מה שרציתי לעשות - לכרוע על רגל אחת ולבקש מהסופר שיתחתן איתי, ולא אכפת לי שזאת פדופיליה לשמה.
אוקיי, אולי יש לזה קשר קטן לעובדה שהייתי בודדה בוולנטייז-דיי. “כי זה רק אנייייייי” וחבית הגלידה "שליייייייייי".
צוחקת, אין לי חבית גלידה=.=
אוף, רק אזכור של היימיטץ' (חברתי היקרה בת ה13) העלה לי אוטומטית את אזכור ה20 אקסים (לפחות) שלה@.@
"My loneliness, is killing meeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeee”
באמת שאני לא שומעת בריטני ספירס על בסיס קבוע, זה פשוט נראה כל כך מתאים כרגע.

טוב, הכל בהומור. לא שהייתה לי הזדמנות חוץ מהשעות המאוחרות של יום האהבה לחשוב על זה שאני בודדה בו. אתמול. בשתיים בלילה-.- תעשו לי טובה.
אז איך היה וולנטייז דיי בשבילי? לא משהו. באמת. רוב רובו של וולנטיינז דיי, לא ידעתי שוולנטייז דיי.
הוא התחיל בהתעוררות בצרחות של אח שלי ורעשי שיפוצים, הבנה ששוב סנופי האייפון קרס (אחרי שחשבתי להעניק לו "תעודת נוקייה" על ששרד אחרי נפילה לשירותים), צפייה ב"מתים המהלכים" והקאה על הבוקר בגלל שאחד הזומבים נקרע לשניים, ועוד זוועות מגוונות כגון בילוי עם המשפחה. זוועה:O

כשחזרתי אל הבית שלי (אחרי שעתיים מזעזעות ביום הולדת של בן דודי שחגג שנה) והתלבשתי אחרי מקלחת, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן. הזמן למה? להמשיך סוף סוף לקרוא את הספר. השאלתי אותו לפני שבוע לערך, התחלתי לקרוא לפני מספר ימים, ונתקעתי בפרק הרביע; עמוד 87.
עבר זמן מה עד שנשאבתי סופית לתוך הספר, אבל זה עבד, וקראתי אותו במהירות עד סופו ביום אחד. הידד לחופש הגדול.
אגב, גיליתי שיום האהבה בגלל שמישהו כתב את זה בסקייפ. מעודכנת להחריד, אה?

(אלוהים אדירים, בנות הן עם חופר. פסקה ענקית כדי להגיע לעיקר@.@ טוב, לא ענקית. אבל יכולתי להגיע לעיקר קודם, באמת:O)

בכל מקרה, קצת רצינות לא הזיקה לאף אחד.
הספר הזה, רעיון הבסיס מקסים. להפוך תמונות חסרות רקע לחלק מפאזל שלם. אני עצמי מצאתי את רעיון התמונות מסקרן ומעניין.
למרות שהתמונות מאחורי הכריכה... במילים עדינות... scared the hell out of me.

אני לא רואה צורך בתקציר, רק תמצות קטן, כי התקציר ייקח הרבה, באמת.
הספר עוסק בתמונות ישנות שסבו של ג'ייקוב הרבה להראות לו לפני שנרצח באכזריות, לפי קביעת המשטרה בידי חיות פרא, לפי קביעתו של ג'ייקוב, שראה את סבו עד אז כתמהוני ולא אמין, בידי מפלצות. בעקבות מילותיו האחרונות של סבו, אייב (אייברהם – מן הסתם הגרסה האמריקאית לאברהם). הנער חטף טראומה קשה בעקבות מות סבו, ונשאר כך למשך מספר חודשים, ולבסוף החל למצוא תשובות.

קודם כל, התרשמתי בעיקר מהעניין שבו הסופר לקח את מלחמת העולם השנייה כבסיס עיקרי בספר, והפך את הדמות הראשית ל-לפחות רבע יהודי. אני אישית לא פגשתי בזה הרבה (-:

לאחר מכן, אני יותר מחייבת לשבח את ריגם על כתיבה שובה, קלילה, וזורמת. היא לא כתיבה מהסוג שגורם לך לומר "וואו, זאת כתיבה אדירה", זאת כתיבה חמודה ונעימה שגורמת לך לחייך אל הספר ולדעת שגם אם הספר הזה גרוע, יהיה קל לסיים אותו כי הכתיבה תעזור לך.

עוד משהו, הספר הזה הזכיר לי מאפיין שלא נתקלתי בו לאחרונה.
הדמויות הן א-מ-י-נ-ו-ת!, לפחות הרבה יותר מכל הספרים שקראתי לאחרונה. כל כך הרבה זמן לא נתקלתי בזה. כל הדמויות הראשיות הבנות שהחליטו על דעת עצמן דברים מפגרים. אוף, קצת נמאס.
האמינות נמצאת פה בשפע – אין התאהבות מהירה מידי, אין השתלבות מהירה מידי, יש היסוסים, יש טעויות, יש הכל מהכל D: יש גם הפתעות שמפתיעות גם את הדמויות וגם אותנו. לעזאזל, ריגם, אני אוהבת אותך. אני כל כך הייתי צריכה ספר כזה. קצת היגיון, זה כל מה שאני מבקשת@.@

אגב דמויות ראשיות בנות – הדמות ראשית היא בן! בן! כמה זמן לא נתקלתי בדבר מדהים שכזה. כנראה כי לרוב כל הסופרים שיצא להיתקל בהם אלה בעצם סופרות!
כל הפמיניזם הזה קצת מוגזם, הספרי פנטזיה בכמויות שמסופרים מנקודות מבט של בחורות. יש גבול, אנשים. באמת.
ולמה כל הספרי פנטזיה שבחור הוא הדמות הראשית מצחיקים, וכשבחורה היא הדמות הראשית אז הספרים נטולי חוש הומור? לעזאזל, אנחנו עושות רושם רע לבנים! סופרות-פנטזיה-של-הזמן-האחרון, תפתחו חוש הומור!
הא. רגע. קסנדרה קלייר אדירה. אני אחזור על עצמי.
סופרות-פנטזיה-של-הזמן-האחרון-חוץ-מקסנדרה-קלייר-המדהימה-והאדירה, תפתחו חוש הומור! קדימה, להתעשת!
כנראה לסופרים בנים יש דמויות ראשיות בנים, ולסופרות ההפך? -_- אנשים, תתחילו לחקור על המין השני, הגיע הזמן להתפתח, להבין שגם לבנות יש חוש הומור (אהמ), ושבנים הם לא קופים (לא לגמרי קופים. לא ולא, אם כי מעט P:), סופרות, אתן יכולות לכתוב עליהם, הם גם יותר מעניינים, והם לא יזרקו עליכן צואה וקליפות בננה.

אז הספר הזה מקורי יותר, הרעיון שלו מרענן לחלוטין. זה לא פוגע בילד בבית הספר, וזה לא הבחור/ה-הביישן/ית-שמגלה-שהיא/הוא-בעל-כוח-על-מדהים-והופך-מקובל.
ואגב, הגיבור לא מושלם, הוא כנראה רק עשיר. הוא לא גם עשיר, גם חתיך, גם בעלי כישרונות חברה מדהימים. יש לו רק חבר אחד (פה חשדתי – יש קטע לסופרים בזמן האחרון עם חבר טוב אחד) שגם הוא שם רק בגלל שהוא משוחד. היחסים בין ההורים שלו לא משהו (מזדהה), והוא צריך לעבוד בחברה, אבל בגלל שאי אפשר לפטר אותו הוא עושה שם מגדלים מחיתולים. (לעזאזל, חנונים הם אדירים!!)

אגב, בואו נבקר את סיפור האהבה -
1. זה לא סיפור אהבה, אלא יותר "סיפור הידלקות”. לא שמעתי את המילה "אהבה" פעם אחת בספר, ולא נראה כאילו היה משהו עמוק בין הדמויות. רק משהו חיצוני עם מעט זיק פנימי, בלי משיכה מטורפת, אלא רדודה, שטוחה, ומציאותית – תודה לאל.

2. הוא פגש אותה רק יום אחד, לא מרגיש אליה כלום. שני, גם כלום, הוא נדלק איפשהו בין המפגש השני-לשלישי. אבל לא בצורה מטורפת ובוטה שפתאום פוגעת בקורא ומעיקה על הקריאה באי-אמינות.

3. לאחר מכן, אבוא ואומר שהיא לא אוהבת אותו בחזרה כן כן. זו היא האמת. היא מאוהבת במישהו אחר שמזכיר לה אותו, ואני לא אגיד מי זה מחמת ספויילרים, ומחמת העובדה שאני נוהגת לכנות "זה-מטריד-אותי”. בכל מקרה, כמה פעמים נתקלנו בזוג שרק אחד אוהב או מחבב, או דלוק על השני? פשוט טוב :O

הספר הזה שופע בהומור, הוא מתחיל במגדלים מחיתולים (לא משומשים, כמובן), וכלה בציטוט (המעט-גס-אך-מצחיק-מעט) הבא:
"נו, באמת, אולי אתה ואמא תקנו לי איזה צמיד קטן שכתוב עליו מה היה ד"ר גולן עושה עכשיו? ככה אני אשאל את עצמי את השאלה הזאת לפני כל פעולה. לפני שאני מחרבן: אז איך ד"ר גולן היה רוצה שאני אחרבן הפעם? שאני אנסה לכוון הצידה, או בקליעה חלקה לאמצע? מהו החרבון הכי יעיל מבחינה פסיכולוגית?"
הציטוט הזה גרם לי לחשוב - “אני אוהבת את הסופר הזה".

הנה עוד כמה ציטוטים נבחרים מהספר שגרמו לי לחייך:
1. “הם לא הרשו לי גם לשמור את אוסף חולצות הבאולינג של סבא (“הן מגוחכות", טען אבא שלי) את תקליטי הביג-בנד והסווינג הישנים שלו (“אפשר למכור אותם במחיר טוב"), ואת תכולת ארון הנשק הגדול שלו, שעדיין נותר נעול (“אתה צוחק, נכון? אני מקווה מאוד שאתה צוחק").
2. "הדוד בובי הוא גבר גדול בעל מכונית גדולה שגר בבית גדול, ויום אחד הוא ימות מהתקף לב גדול מכל הפואה-גרה וההמבורגרים המפלצתיים שהוא תקע במרוצת השנים.”
3. "אני הנכד של אייברהם פורטמן, אגיד לה. צר לי שאני נאלץ להודיע לך את זה, אבל הוא הלך לעולמו. ואחרי שהיא תמחה בעדינות את דמעותיה, אני אפציץ אותה בשאלות.”
4. "-"מי ראש הממשלה?”
“וינסטון צ'רצ'יל,” הוא אמר. “נדפק לך השכל?”
“מה עיר הבירה של בורמה?”
“אלוהים, אין לי מושג. ראנגון.”
“יופי! מתי היום הולדת שלך?”
“אולי תפסיקי לצרוח ותתני לי לדמם בשקט!”-”
אני אוהבת את הסופר הזה^_^

הספר הזה הוא בהחלט לא יצירת מופת. יש בו אי-אלו בעיות, כגון ילדותיות מוגזמת מפעם לפעם, ומעט זירוז של הדברים (כי הזמן קצוב), אבל הוא באמת ממש טוב, ומקבל בכיף אצלי ארבעה כוכבים; הכתיבה מקסימה, הדמויות אמינות וטובות, והבדיחות הצליחו במטרתן (לפחות איתי וחוש ההומור הרדוד שלי).
הוא ממש הציל אותי אחרי תקופה ארוכה של ספרים לא טובים@.@ חנות ספרים, I need you!!!

אז אני ממליצה עליו בחום, באמת. ספר מקסים מאוד. כיף להעביר איתו את הזמן. אגב, אני לא מבינה איך חברה שלי אומרת שהיא נתקעה עם סיוטים בגללו, שתהיה בריאה זאת, עוד תמות מהתקף לב כמו דוד בובי :-)

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1