הסכם מעוגן בחוק
שנערך ונחתם בחסות אתר סימניה בחורף 2015
בין <mark>די שולמן</mark> מארה''ב
(להלן: צד א')
ובין קריקטורה מישראל
(להלן צד ב')

הואיל וספריה של צד א' גורמים לאנשים תסכול מעליבותו של הגזע האנושי,
והואיל וצד א' לוקחת במו ידיה רעיון טוב והורסת אותו,

לפיכך הוצהר, הוסכם והותנה בין הצדדים:
שצד א' יימנע מן המבוכה שבכתיבת (יותר נכון הקלדת) ספרים נוספים
וצד ב' יימנע מכתיבת דעותיו עליהם.

״חום״ מאת <mark>די שולמן</mark> הוא ספר שמצליח ליצור עולם דמיוני מסקרן ומקורי. אחד הדברים החזקים בו הוא תחושת ההרפתקה והמסע בזמן, שמאפשרים לסיפור לנוע בין תקופות ורעיונות שונים בצורה מעניינת. גם הדמויות ברובן כתובות היטב, הן אינן חד־ממדיות, ויש בהן מורכבות מסוימת שמוסיפה עומק לעלילה.
עם זאת, לצד הרעיונות היפים והעולם היצירתי, סיפור האהבה שבמרכז העלילה מרגיש לעיתים מאולץ ואף מעט ילדותי. במקום להעמיק את הדמויות

למה?? למה??
מישהו מוכן להסביר לי למה אנשים כותבים ספרים כאלה? ואני לא מזלזלת- אבל באמת! זה ספר פשוטה(סליחה)נוראי. הוא יותר גרוע מלנצח, שזה שיא השפל. הוא יותר גרוע מעשרות ספרים שאי פעם כתבתי עליהם ביקורת עוקצת. הוא הספר הכי גרוע שקראתי בכלל! אנשים יגידו שאני מגזימה, אבל באמת- אין בו אפילו ניצוץ של משהו טוב. ואני מצטערת, אין אפילו רמז לפונטציאל כלשהו. למה אנשים בכלל טורחים לכתוב ספרים כאלה?!?
אני

אני לא יודעת מה עשיתי לאנשי הוצאות הספרים הגדולות, אבל כנראה שזה היה מספיק חמור כ<mark>די</mark> להתנקם בי ולשלוח לעברי מפולת של ספרים גרועים. אולי זה כי החזרתי ספרים לספרייה באיחור של חצי שנה? או בגלל שבטעות שפכתי קפה על הספר של אמא? בכל מקרה, כנראה שהם החליטו שנמאס להם ושהגיע הזמן לנקמה.
והו, הם נוקמים.
אז לביקורת....

האמת היא, שחום לא ספר גרוע בכלל. הרעיון שלו בעל פוטנציאל א<mark>די</mark>ר!! שנים שחיכיתי שמישהו י

אני לא חושבת שנתתי את ה<mark>די</mark>רוג הזה אי פעם. לכל דבר יש פעם ראשונה (גם ללכתוב ראשונה עם ע'. אני שונאת טעויות הקלדה). רציתי לציין את זה.

[הספר קיבל בחזרה את הכוכב שלקחתי לו רק בשביל ההערה הזו. שוקולד אכן עושה פלאים.]

זוכרים שלפני כמה שנים הייתה פרסומת למגנום (אולי היא עוד קיימת, אבל פספסתי את הפרסומות בפעם שעברה שהלכתי לקולנוע) שזוג הולך לשדוד בנק ובו 75 מיליון יחידות זהב? בסוף (שהיה <mark>די</mark> קרוב להתח

התרשו לי לקטול ספר זה למרות שלא קראתי אפילו שמינית ממנו?
טוב, אני אקטול אותו בכל זאת, אבל קודם, סיפור רקע ואיך לעזאזל הגעתי לסדרה המפגרת הזאת (סליחה על הביטוי).
אוקי, אז לפני שנים (כשהייתי בכיתה ה' בערך) קראתי ספר ששמו הוא "חום", והאמת שלא מתתי עליו כבר אז אבל באיזושהי דרך מסתורית קראתי את כולו.
אז לאחר לא יודעת כמה שנים ראיתי שיש בספרייה את הספר "הזיות" והבנתי שזה הספר השני של חום, אז לקחתי או

חום.
איזה שם מסקרן.
המשמעות שלו קצת מאכזבת (תסמין של מחלה. איזה מין סופר קורא לספר שלו בשם של תסמין של מחלה?), אבל השם זה לא העיקר.

בכל מקרה, קראתי את הספר (זה <mark>די</mark> ברור, אחרת לא הייתי כותבת עליו ביקורת) ובסך הכל <mark>די</mark> נהניתי. הרעיון ממש טוב והכתיבה זורמת.

-אז למה בכל זאת נתת רק שלושה כוכבים?-

נתתי רק שלושה כוכבים בגלל שהיו כמה דברים שמאוד (מאוד) הפריעו לי בספר(עלול {על מי אני עובדת? מכיל}

300+ עמו<mark>די</mark>ם.
300+ עמו<mark>די</mark>ם עד שהם נפגשו !!
איזו אכזבה.
כמובן שהספר והרעיון מקסימים.
אבל התאכזבתי שבכל רגע שיש הרגשה שהם יפגשו,הם לא.
ברור שאני אופטימית לגמרי לגבי ההמשך ושאני אקרא את ההמשך,כי לא חבל על הזמן שלי שבוזבז?
לא משנה,הספר יפה מאוד אך אכזב אותי..

זה ספר קיטשי, לא מציאותי, לא אמין, טיפשי ומעצבן אבל כל כך יפה! כל הביקורת הזאת תתחלת ליפה ולא יפה (סביר להניח שיש יותר לא יפה מיפה), אז ככה:
-לא יפה! "היי, אני אווה, לכל מקום שהלכת אנשים התאהבו בי. ברצינות! זה כל כך מיגע! בנים כל הזמן נטפלים אליי ובנות כל הזמן מקנאות בי. לא משנה מה עשיתי הם תמיד נדבקו אלי! אני כל כך מסכנה! אוי, סת, תציל אותי!" <mark>די</mark>! מה הקטע הזה?! זה לא הגיוני! תמיד צחקתי על קליירי