ביקורת ספרותית על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1 מאת רייצ'ל רנה ראסל
ספר לא משהו

---

~~~
היי. כמה אזהרות.
אני הולכת לסתור את עצמי יותר מפעם אחת, ויהיו הרבה ספוילרים. אבל למי אכפת ?
~~~
אני יודעת שזה העתק עלוב.
אני יודעת שהסיפור רדוד ושטחי וחוזר על עצמו.
~~~
יש ילדה לא מקובלת. היא גרועה בלימודים וממש לא עשירה. יש לה שתי חברות הכי טובות. יש גם חתיך הורס שהיא מאוהבת בו בטירוף. אה- וגם אחות קטנה ומעצבנת. ולבסוף, יש ילדה פופולרית שעושה הכל כדי להרוס לה את החיים.
והוו. הרגע תמצתי את כל הספר.
אז, ידידי, הבה נריע לעלילה הלא צפויה בעליל, ולמקוריות והתעוזה המפתיעה של הסופרת.
~~~
ולגבי מקנזי. אמנם ניקי מתארת אותה כמגעילה ומרושעת (נחש צפע עם ליפגלוס וכפכפי ג׳ימי צ׳ו.) אבל, האמת שניקי חושבת שהיא מושלמת, וחולמת על להיות חברה שלה, כדי להיות מקובלת.
כי ברור שהיא יכלה להסתדר עם השטחיות שלה, רק בשביל הפופולאריות הנחשקת, והרביצה בחוף בבית הקיץ המדהים של מקנזי.
וקלטו מה ? בסוף כל ספר יש את השורה הזאת.
אומייגאד. אני כזאת חנונית.
~~~
פויה, ניקי. איכסה.
בחיים האמיתיים אין מצב שהייתי חושבת להתחבר איתך.
~~~
אבל זה ספר נחמד כזה, טפשי ומצחיק, והציורים יפים.
~~~
אבל ברצינות, ניקי מדברת כאילו היא ילדה בכיינית בת שמונה. הסופרת לא הכניסה בה טיפת עומק.
הקטע היחיד, שבו הפגינה ניקי שמץ של חוכמה היה כשהיא הבינה שמנת המשכל שלה שווה לגרב ספורט מטונף. יקירה, כולנו הבנו את זה מהרגע הראשון XD
ועל זה מגיע לסופרת כוכב.
~~~
אבל מה שכן הצליחה הסופרת לעשות, ועל זה היא קיבלה את הכוכב השני, זה לגרום לי להתחבר לדמות, כי היא מייצגת את הכלל, היא מתארת ילדה שלא כל החיים שלה מושלמים.
~~~
ובסוף? הסופרת הרסה את הכל.
זה הרתיח את עצבי המרוטים. החיים שלה היו כלכך אומללים ועצובים ואז הכל התהפך.
פוף. היא זוכה בחתיך המדהים. פוף. היא שולטת. פוף. היא מושלמת. הבה נקים לה מקדש כדי לחגוג את האלוהיות המחודשת שלה.
זה לא אמין. מה היא כבר עשתה כדי לקבל את כל הדברים האלה בחזרה? נאדה.
כנראה שהיא פשוט כלכך תמימה ומסכנה, עד שאף אחד לא יכול לעמוד בפניה.
~~~
אבל עדיין, שמחתי בסוף הקיטשי.
אם כי זה ממש עצבן אותי. למה לא להשאיר משהו לא פתור ? אני מתכוונת, חוץ מחברות הבלתי נלאית והנמרחת עם ברנדון.
למה סתם לחזור על העלילה בכל ספר וספר מחדש, רק עם רקע אחר ?
הנה כמה תשובות אפשריות:
מבוגרים לא מכירים את דרך החשיבה של בני נוער.
לסופרת הנוכחית אין טיפת דמיון.
~~~
עכשיו נעבור לדמויות.
ניקי- ילדותית מדי, תמימה מדי. יש בה איזשהו ניצוץ מרדני, אבל הוא מוסתר היטב בתוך, תסלחו לי, הטמטום הבלתי אמין שלה.
קלואי וזואי- הממ. לא בטוחה כלכך לגביהן. הם נראות די מגניבות, האישיות שלהם יותר טובה משל ניקי, אבל עדיין, חסר עומק.
ברנדון- אני לא יודעת שום דבר על האישיות שלו. יש רק כמה קטעים שבהם ניקי לא מתייחסת לכמה שהוא חמוד ומושלם ואלוהי.
~~~
אז תקראו. לא יודעת אם תאהבו.
אבל כמו יומנו של חנון- זה מומלץ לילדות שלא קוראות מרצון.
תבינו איך שתבינו.
~~~
ויש מצב, שכשכתבתי את הביקורת הזאת, הייתי במצב רוח לוחמני מעט.
אז אודה לכם אם תקחו את דברי בעירבון מוגבלXD

» ביקורות נוספות של ~RAIN~
» ביקורות נוספות על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1