ביקורת ספרותית על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1 מאת רייצ'ל רנה ראסל
ספר בסדר

---

ישש סוף סוף אני כותב פה ביקורת
ולא סתם ביקורת שניה! (אחרי שהמשתמש הראשון שלי נחמק)
אז כן דעה על הספר.

שום דבר מיוחד ואני מאוד רצינית. אני גם אקח את העניין עם השירותים (שמוזכר משום מה הרבה בתגובות) ואציין: זה באמת מה שקרה. אני היתי בבית של החברה הכי טובה שלי והיתי חייבת הפסקת שירותים קטנה. אז ניגשתי לארונית הספרים שלה ולקחתי את הספר שלא חשבתי שאני אקרא מתישהו בשיא הרצינות..
כן, לקחתי את יומני החנונית לקריאת שיעמום בשירותים. זהו אמרתי את זה.
מה החוויה שלי מהספר? טוב חוץ מהעובדה שהצלחתי לסיים לקרוא את כלו תוך פעם אחת בשירותים, אי אפשר שלא לציין את הדימיון בינו לבין יומנו של חנון. בהתחלה חשבתי שזה נכתב על ידי אותו סופר בשביל הקטע... חה חה... יש לי יומני החנון, אז אני צריך לעשות גם יומני ה-חנונית!
אז זהו שלא.
הסיפור מתמקד בילדה הכי קיטשית שפגשתי עד עכשיו (אני לא אציין ספרים כי זה לא נחשב ספר מבחינתי) ומגולל את סיפורה בתור ה"חנונית" הכי גדולה בעולם (מה שלא נכון, הוציאה דברים מפרופורציות). יש את הילדה חסרת השכל, המגניבה והמקובלת שאיך לא- מציקה לה. אבא שלה מדביר חרקים והיא מתביישת בו (טוב זאת נקוד טובה, אין לי בעיה עם המדביר אבל ההמכונית עם הגוק, זה הדבר שממש עצבן אותי).
בכללי אני לא מתה על ספרים כאלה. כנל גם ליומנו של חנון. אין בהם פואנטה חוץ מי לגולל את חייהם האומללים של אנשים ואני ממש ממש שונאת לקרוא דברים כאלה. כנל לשני הספרים. הבונוס היחיד בספר הזה הוא שהוא נגמר בצורה טובה ויש לו עלילה (נו בערך) לעומת יומנו של חנון שאין בו שום פואנטה.
זה קליל ומעביר את הזמן
לא יותר מזה

» ביקורות נוספות של הלנה
» ביקורות נוספות על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1