ביקורת ספרותית על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מאת הרוקי מורקמי

---

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה?
אני בדר״כ לא מדבר בכלל כי אני עסוק בלזכור איך לנשום. מורקאמי, בניגוד אליי, בכושר מעולה. הוא רץ כבר שנים טובות, כל יום, וגם כשהוא מפספס יום אחד - זה קורה, רק אם הוא ממש חולה
אני תמיד מקנא באנשים האלה, ״שנדבקו בחיידק הריצה/ שחיה/ שקר כלשהו ״, שבאמת נהנים לעשות ספורט. יש מקום מיוחד בחיים שלהם לפעילות גופנית שעושה רק טוב לגוף ולמצב הרוח. אני עדיין לא מצאתי את שלי, והאמת, אני בספק אם קיימת כזו.
אני לא יודע אם הייתי משקיע זמן קריאה על ספר שעוסק בריצה אם זה לא היה מורקאמי. הייתה לי תחושה שגם אם מדובר בפעולה שגורמת לי קוצר נשימה רק מלחשוב עליה - מורקאמי, כרגיל, יידע לספק את הסחורה. כמובן, לא התאכזבתי .

קראתי לא מעט רומנים של מורקאמי, והרבה פעמים, הכתיבה שלו מביאה הרבה מעצמו. תמיד הדמויות מרגישות חלק מהחיים האמיתיים של הסופר. אם זו האהבה למוסיקה, החשיבות של פעילות גופנית וכו׳. אבל זו הפעם הראשונה, (למיטב הבנתי, לפחות) בה מורקאמי פותח דלת לחיים האישיים שלו ולאחת האהבות הכי גדולות בחייו, והיא הריצה (הצחיק אותי מאוד, שאישתו מוזכרת בשורה אחת בלבד בספר). הרבה אנשים רצים, אבל לא הרבה רצים מרתון שלם - 42.195 קילומטר ( רק מלשמוע את המספר הזה מגרד לי כל בגוף - וזה מבלי שאני אזכיר את האולטרה מרתון שהוא השתתף בו - אורכו 100 קילומטר, כי אז באמת תתחיל לי פריחה).
מעבר לכרטיס הכניסה לעולם הריצה של מורקאמי, הספר מלמד אותו את דרכי החשיבה של מורקאמי על החיים. לי זו היתה חווייה קסומה. כמעריץ מושבע של הסופר, מדהים אותי לקרוא איך הסופר כותב, איך הוא חושב - כל כך מדהים בעיניי כמה דמיון יש בין ספר על חייו האישיים, לבין כל אחד מהספרים הבדיוניים שהוא כתב. אולי דווקא אירועים נונשלנטים מהחיים המשעממים שלנו, הם חומרי הגלם הטובים ביותר.

״ יעמוד אדם עירום מול המראה ככל שיעמוד, פנים גופו לא ישתקף בה. ״

אולי אתחיל לרוץ בכל זאת?
לאאאא :)

» ביקורות נוספות של RedFox
» ביקורות נוספות על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה