ביקורת ספרותית על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

יש לי חיבה לאנשים שרצים. אני לא יודע אם זה מוצדק אבל אני נותן להם קרדיט על אף שאיני מכיר אותם.
זה מה שגרם לי לשים את היד על הספר מלכתחילה,ולא הנחתי אותו אפילו פעם אחת עד שסיימתי.
מורקמי כותב על הריצה שלו ( ועד דברים מסביב) פשוט בצורה אובייקטיבית. הוא יודע להציג טוב את הקשיים ושאלות שהוא מתמודד איתם, לצד היתרונות והאיכויות הרבות שהריצה נותנת לו, עד כמה היא מארגנת אצלו את יכולות הריכוז וההתמדה.גורמת לו לחדות ומפקסת אותו גם בדברים שמעבר לריצה.
יש משהו במאמץ עליו הוא מדבר בספר, "חריצותי, סבלנותי, אורך גופי וחוסני הגופני הם מאז ועד היום הערך היחיד שיש לי"-ועוד איזה ערכים, אין ספק שהתכונות האלה הגדלות ומתפפתחות אט אט, מריצה לריצה- הולכות וחודרות אליו, אל תוך בהירותו וכתיבתו.
וגם לאנשים שלא רצים, כדאי לקרוא את הספר- פשוט כי מורקמי הוא אדם סופר חכם וזה תמיד טוב לשמוע תובנות על החיים מאדם שחכם ממך.
נחרת לי בסוף מהספר תובנה של מורקמי על הריצה- "כשמניעים את הגוף יום יום, קל יותר ויותר לשמוע את הקול הפנימי".
רק בשביל המשפט הזה והתובנה הזאת היה שווה לי לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של OMASTAR
» ביקורות נוספות על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה