ביקורת ספרותית על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

טוב, זה ספר חובה לכל מי שאוהב לרוץ ולעשות ספורט כתחביב, כל מי שהתחרה ומתחרה בספורט תחרותי - מאיש הברזל ועד שחייה צורנית - וכל מי שאוהב לקרוא על אנשים כאלה.
את הספר המקסים הזה קניתי כשטיילתי בתאילנד ב-2011. טיילתי לי ברחובות בנגקוק, מסוחרר מכל המוניות הצבועות בצהוב וורוד זרחני, וחפשתי משהו לאכול. שיפוד דינונים, שקית sticky rice ושקית של מה שהוצג לי כעורות מטוגנים של עוף (מזכיר כיפלי סגול - זוכרים?- במרקם ) סגרו לי את הפינה ואפשרו לי לי להמשיך הלאה, לדוכן של הפאפיה והמנגו הירוק. הגעתי לצומת מרכזית וטיפסתי על גשר שהוליך אותי היישר לקניון ה- MBK הידוע, שם קניתי גיטרה חשמלית מעולה בכלום כסף....רגע , אני חושב שסטיתי מהנושא. בקומה העליונה של ה- MBK ישנה חנות ספרים ע נ ק י ת ששייכת לרשת KINOKUNIYA (שזה הסטימצקי של המזרח הרחוק רק עם המון המון קומיקס) ושם קניתי את הספר הזה (ועוד כמה ספרים ). לא מדובר ביצירה ספרותית מדהימה , כי אם בספר שהוא יותר יומן אישי של המחבר וכך צריך לדעתי להתייחס אליו. הספר יספק בעיקר שלושה סוגים של אנשים : כאלו שממש אוהבים את יצירתו של הסופר (לא אני), כאלו שאוהבים ריצה וכתיבה טובה על ריצה וכל הטקסים (ויש הרבה) שמסביב לריצה (אני) , וכאלו שאוהבים לקרוא יומנים של אחרים (...). חוץ ממימד הריצה יש בספר עוד מספר מימדים ששווה לציין כמו ההיסטוריה האישית של הסופר כולל עבודות שונות ומקומות שבהם התגורר וכן תאור של נופים ומקומות בהם הוא רץ בעולם. לספר יש נופך פילוסופי. אחלה ספר לטיולים , בעיקר אם אתם נוסעים לתור את המזרח, מתיישבים על המדרכה המרוסקת באחד מרחובות בנגקוק ומזמינים מרק שפמנונים חמוץ חריף עם ענפי לימונית. אבל לא רק.

נ.ב - היום אני אוכל רק כשר (חברה...) ואני צימחוני. ואני לא אוכל גלוטן (ראו הספר: " מוח לבן").

» ביקורות נוספות של asheriko
» ביקורות נוספות על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה