ביקורת ספרותית על הספרייה המוזרה מאת הרוקי מורקמי

---

"קח אותי מורקמי, בין ספרים עתיקים.

קח אותי, באזיקים, כסופים.
כלא אותי, במרתף של ספרייה.
מורקמי, תעשה לי איש-כבשה.

"

לא, זו אינה ביקורת ל-50 גוונים של אפור, אבל הייתי חייב להוציא את אהבתי לפלא הזה שקוראים לו הרוקי מורקמי. האמת, אני מרגיש שחפרתי מספיק ודי על מורקמי - כל מי שמחפש למצוא תשבחות ודברי הערצה על הסופר, יותר ממוזמן לקרוא כל ביקורת קודמת שלי על אחד הספרים שלו. כן, אני מודה, אני גרופּי.

את "הספרייה המוזרה", הוצאת זמורה-ביתן הוציאה אחרי "שינה" ו"המתקפה על המאפייה". כמישהו שמתעסק בעיצוב, אני חייב להודות שהספרים האלה, כאלו מושקעים שגם אם לא הייתי קורא אותם, הייתי רוצה להציג אותם לראווה במדף הספרים שלי, הם כל כך יפים! כמובן, אין מצב שנכנס לביתי ספר של מורקמי, לפני שהספקתי לקרוא כבר כמה דפים בדרך הבייתה. 
מורקמי הוא מלך הסיפורים הקצרים, ולא בכדי. אני בהחלט חושב, שצריך כשרון מיוחד להכניס מילים במספר דפים מצומצם, ואפשר לקרוא להם סיפור. כן, הספר הזה מוזר. מה מורקמי כותב שהוא לא מוזר? זה מה שאנחנו אוהבים בו, לא? מי שמכיר את התרבות היפנית, בין אם בסרטים יפנים או במשחקי המחשב, יודע שמה שמורקמי בסה"כ עושה, זה להביא את התחושה של התרבות היפנית המודרנית על דף.

האמת שהפעם דווקא מתחשק לי להתייחס לקאת מנשיק, המאיירת (האמת, היא הסיבה שבגללה הספר יצא במהדורה חדשה, אז מגיעה לה לפחות התייחסות קצרה). היא עשתה עבודה מעולה, והציורים נותנים בדיוק את האווירה שהספר מנסה לצייר. פעמים רבות, כאשר אני קורא את מורקמי, יש לי תחושה שאני בתוך חלום - כזה שאתה מודע לעצמך בכל רגע ממנו, יודע שאתה בתוך חלום ולא רוצה שזה ייגמר. קאת מנשיק לקחה שורות מהספר, והפיחה בהן חיים, בצורה נפלאה. אולי דווקא בגלל זה, זה גרם לי טיפה (באמת שממש טיפה!) לתחושת פספוס. הסיפורים של מורקמי, במיוחד הקצרים שבהם, מתבלטים במיוחד ברצון העז והכמעט אינטואיטיבי לקרוא בין השורות. השורה הזו, שנראית בדף הכי זניחה וחסרת משמעות, היא זו שמצליחה להעביר את התחושה החזקה ביותר.

דוגמא מהירה מרפרוף בספר: באחד הדפים, המאיירת בחרה לאייר את המשפט "היא רק באה לצידי ונשקה נשיקה קטנה לחיי", בעוד את המשפט "זה באשמת הירח החדש, היא אמרה. הירח החדש גוזל כל מיני דברים מסביבנו" (אותו אני כבר קראתי אולי ארבע פעמים, ובכל פעם הרגשתי משהו אחר), הייתי רוצה לראות מאוייר.

מדובר בספר קצר מאוד, אפשר לסיים אותו באולי שעה, והוא שווה כל שניה כמובן . אני בדרך-כלל כותב ביקורות, בהן אני ממליץ לקוראים יותר/פחות על ספרים. את הביקורות על הספרים של מורקמי, אני כותב בעיקר לעצמי, ופשוט מחליט לשתף :).

» ביקורות נוספות של RedFox
» ביקורות נוספות על הספרייה המוזרה