“השמש שוקעת ולאט לאט החשכה תופסת מקום, מתפשטת ומתפרשת לכל עבר ועוטפת את כל העומד בדרכה, היא מעלימה כל זכר ליום שעבר אבל האם זה בהכרח מסמן על סופו של יום? או אולי בכלל תחילתו של חלק אחר ביממה, ובזמן שרוב בני האדם מעבירים את החלק הזה של היממה בשינה, אחרים ערים, כל אחד והסיבות שלו להעדר שינה.
רבים האנשים שהלילה מספק להם סוג של בריחה מהמציאות המוכרת להם בעודם ערים. ישנם אלו שפשוט לא מסוגלים להירדם, אין ביכולתם להשקיט את הרוחות העזות שלא מפסיקות להשתולל עמוק בפנים, להרגיע את התודעה, והם בורחים אל העיר בשעות הקטנות ומחפשים מפלט בבר או מסעדה ושם יושבים וקוראים ספר ומעשנים סיגריה לצד כוס תה או קפה שחור או אולי בכלל כוס וויסקי, אחרים נאלצים להעביר את הלילה בעבודה ויש גם את אלו, המוסיקאים, שמנגנים ומעבירים את כל הלילה בחזרות, יש כאלו שיעבירו את שעות הבדידות שלהם וינסו לשכוח ולהטביע את התסכול שנקרא חיים בחברתה של זונה ואחרים שיחפשו אדם מעניין לדבר איתו. מה שבטוח הלילה הוא בהחלט חלק מעניין ובעל פוטנציאל לסחוף אותנו אל עולם אחר, עולם שבין הערות והשינה, חלום ומציאות, הרפתקה.
החיים לא קלים, לחלק מאיתנו החיים קשים יותר ולכאלו פחות, אבל אפשר בהחלט להגיד שהחיים הם לא פיקניק, כולנו נאלצים להתמודד עם החשכה של חיינו והיא יכולה להגיע בצורות שונות ומגוונות, יש כאלו שמנסים לשכוח ולהדחיק וכאלו שמנסים להיזכר ולהיאחז בזכרונות, כל שעלינו לעשות זה לשרוד את הלילה, את החשכה, או אולי בכלל להתמסר אליה או לפחות לקבל שהיא חלק מחיינו, בדיוק כמו הצד האפל של הירח, הוא שם, הוא קיים והוא משפיע גם אם לא תמיד רואים אותו.
מרי אסאי, המדהימה, יושבת בבית הקפה. על השולחן מונחת מאפרה, קופסת סיגריות, שתיה חמה ובידה ספר. אל בית הקפה נכנס בחור צעיר וניגש אליה ושם מתחיל לילה ארוך ואפוף מסתורין.
כמו תמיד, הכתיבה סוחפת ושואבת, עצובה, וקשה לשחרר את הספר ולהניח לו גם כשהעלילה לא ברורה או פחות טובה מספרים אחרים של מורקמי ומבחינתי, הדבר החשוב ביותר, זו היכולות לכתוב וליצור דמויות שאני אישית מצליח להתחבר אליהן כל פעם מחדש, אנושיות מאוד, הן כואבות וקודרות ורובן כמו בעל חיים פצוע שמשתדל לשרוד וקשה שלא לרחם ולהזדהות. זה בהחלט ספר שנקרא כמו חלום או הזיה, לא תמיד מבינים מה רוצים מאיתנו אבל לאוהבי מורקמי מובטחת הנאה כי איך אפשר שלא?
*לאוהבי המוסיקה, תקראו את הספר עם דף YouTube פתוח, מצויינים לא מעט שמות של שירים שכדאי לבדוק, בעיקר בלוז וג'אז, מנגינות ומוסיקה שהוסיפו עוד פן מהנה לחווית הקריאה.”
