ביקורת ספרותית על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מאת הרוקי מורקמי

---

לפני זמן לא רב, ראיתי סרט תיעודי על הרוקי מורקמי רץ המרתון, הוא נראה בו גומע מרחקים לאורכו של כביש אספלט שהבליט את בדידותו ואת סגנון ריצתו שהיה בו שילוב של הרמוניה ועוצמה. סברתי שמי שרץ יפה ונחוש והוא גם סופר מצליח לבטח יודע לומר מספר דברים מעניינים וחכמים על ריצה ועליו כרץ. ולכן כשראיתי את ספרו רכשתי אותו מיד ללא כל התלבטות למרות המחיר המלא ועל אף העובדה שקודם לכן לא קראתי ספרים של מרקומי, מה שמאפשר לי לשפוט את כתיבתו אך ורק דרך נקודת מבטי כרץ.

הספר התגלה מבחינתי כשעמום אחד גדול החל מהעמוד הראשון, אך המשכתי לקרוא, נתתי למורקמי סיכוי, בשלב השלישי כבר הותשתי וכמעט נשברתי, אבל בנקודת הזמן הזאת קרה לי דבר מאוד לא צפוי, לפתע הפכתי להיות עקשן כמו רץ למרחקים ארוכים מותש שלפתע פורץ מתוכו אינסטינקט ההתמדה, והוא הופך את ההתמדה למהות הריצה או הקריאה במקרה שלי.

בשלב מסוים של הקריאה קרה לי דבר מעניין ומצחיק, דימיתי את מורקמי רץ לצידי בריצת אימון למרחק ארוך, כזה מין פרטנר שמתעקש לספר לרץ שלצידו את כול משנת עולמו בטכניקה של חפירה וכתשה משולבת, ואני שלצידו שומע ומגיב לעצמי באמצעות אמירות פנימיות. לפתע השיח הזה הופך למשהו מצחיק שיוצא מכלל שליטה. אני מרגיש צורך לשתף אתכם בחוויה ההזויה הזאת.

בקטע מסוים של הריצה שלי עם מורקמי הוא לפתע התחיל לספר לי על ריצת המרתון הראשונה שלו במרתון שביוון, מה שממש נשמע מבטיח, המונולוג הזה נישמע כך :
מורקמי : למען הגילוי הנאות אני חייב לומר לך כי את כרטיס הטיסה ליוון קבלתי מחברת הנסיעות. ואז אני עונה לעצמי: תגיד לי, למה אתה חושב שאני כעת בועדת המכרזים של הארגון שלי ?
רצתי בכיוון ההפוך, מאתונה למרתון אומר מורקמי בגאווה של מי שהמציא בזה הרגע סטארט אפ, ואוו ממש יצירתי, אני משיב לו.
בדרך ספרתי חמש חתולות מתות וגם שישה כלבים מתים, תגיד לי אתה מפגר, למה לא הודעת למוקד העירוני בכדי שיפנו את הפגרים, ואחר כך חשבתי לעצמי, רץ מרתון רץ במסלול היסטורי מקור מרוץ המרתון, רץ בפעם הראשונה בחייו את ריצת המרתון ומה שיש לו לספר לי זה על פגרים בדרך!
היה חם מאוד, סיימתי את המרוץ ובסוף היה ממש כיף שתיתי בירה ומעט התמסטלתי. ..
חזרה למציאות, טוב הייתה שעה מאוחרת, לפתע הרגשתי שאם מורקמי לא חיסל אותי, אז השעה המאוחרת בשילוב של ספירת חתולות וכלבים מתים יחד עם סיפורים על בירה ממש חיסלו אותי ונרדמתי.

התעוררתי מוקדם בבוקר עם ערפול חושים מסוים, ובאופן אינסטינקטיבי המשכתי לקרוא, הגעתי בדיוק לשלב שבו מרקומי ספר עבורי את פירמידת הקילומטרים שעבר : ביוני - 350 ק"מ, באוגוסט... ואז מצאתי את עצמי לפתע מדבר בקול רם, חותך את דבריו של מורקמי באמצע ואומר לו, תגיד לי מה אתה חושב לעצמך, שאני פקיד מחלקת הרכש של הארגון שבו אני עובד...שאתה סופר לי את ספירת האינוונטר שלך ...

ברגע הזה ממש תפסתי יוזמה ואמרתי, מורקמי שלום ולא להתראות ...

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה