ביקורת ספרותית על אני האגדה מאת ריצ'רד מתיסון
ספר טוב

---

היום נשארתי לבד בבית. הרגשתי קצת לא טוב בבוקר, בלי חום אבל לא נורא. אז ביקשתי מאמא, הקראתי לה את המערכת כדי שתסתפק; והיא הרשתה לי להישאר היום בבית, כמובן באזהרה לא להדליק את הטלוויזיה והמכשירים הדיגטליים, לישון הרבה ולשתות מלא תה (היא מהאנשים שירעילו אותך בכמויות תה. שברת רגל? קח תה. התעלפת? תשתה תה).
היה מדהים לראות איך הזמן עובר במהירות כשנשארתי לבדי; ראיתי טלוויזיה (קצת!), המשכתי לקרוא ספר שקראתי כבר מיליון פעמים, ישנתי במשך שעה וחצי או שעתיים. ניגנתי. הבטתי בהפתעה בשעון; לא יאומן איך בבית ספר בשיעור תנ"ך או פיזיקה דקה עוברת כמו שנה, וכאן בבית, בממלכה הפרטית שלי, לבד, הזמן עובר במהירות מדהימה.
כעבור זמן מה היה לי דחף חזק לאכול משהו טעים. ניסיתי להמשיך לקרוא, אבל חשבתי יותר מידי על סנדוויץ' חביתה. בבית אין אוכל טעים, אבל לא הייתי רעבה. אז יצאתי החוצה והלכתי אל הספריה (פיתרון חכם, לא?).

אי אפשר להגיד שהספר לא השביע את רעבוני, אבל זה לא העניין. עכשיו כשאני מול המחשב כותבת את הביקורת, ואני מסתכלת על אחורה על היום הזה, הוא נראה לי ארוך מידי, מתמשך יותר מידי, כאילו הדברים שעשיתי בכל היום הם הרבה ליום אחד, והוא עוד לא נגמר.
אומנם על הזמן שהיה לי לבד היום, התענגנתי. אבל מה היה קורה אם הזמן הזה היה נמשך מעבר למצופה? ימים? שבועות? חודשים? אפילו שנים?

ריצ'רד מתיסון, בספר מצמרר חושף אותנו לפחד הגדול ביותר של האדם: היות האדם לבדו. בלי איש לחלוק איתו דברים, או לריב, או סתם לדבר, אפילו לשתוק. העובדה המפחידה הזאת שאין עוד מישהו איתך. אפילו האדם שאתה הכי מתעב. אתה לגמרי לבד.
רוברט נוויל הוא האדם האחרון בעולם שנשאר שורד. הוא לא מיוחד בצורה יוצאת דופן. רנדומלי לחלוטין, ללא כישורים מיוחדים, שמנסה להמשיך ולשרוד בעולם האפל הזה, לגמרי לבדו. בין השאר, הוא נוטה לחושב מחשבות רבות על נשים ועל מין. זה מראה כשגם שאתה האדם האחרון בעולם ועסוק בהישרדות לאורך כל הזמן, האנושיות בך נישארת, וזה לא ממש מונע ממך להיות חתיכת חרמן.
הספר הוא ספר אפוקליפסיה; וחלק נרחב בו לוקחים ערפדים, שמחלתם התפשטה במגפה, עוד דרך כלשהי להשמדת העולם. הוא מדבר על יצר ההישרדות, על הפחדים שלנו כאנשים, על מאבקים שחלקם נראים כאבודים מראש, על היצר האנושי.
ספר מוצלח, מעורר אימה ומחריד לעיתים.


"נראה כי יש לנו פחד מזולתנו, ואנו מפחדים מעצמנו."



נ.ב – תודה ליעל שבעקבות המלצתה השאלתי את הספר.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על אני האגדה