ביקורת ספרותית על אני האגדה מאת ריצ'רד מתיסון
ספר מעולה

---

אני יכול להבין את האפיל לערפדים, למרות שזה לא הז'אנר שלי (בלשון המעטה). "אני האגדה" בכיכובו של וויל סמית' היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי (בכל ז'אנר). כשפגשתי את האיש שהוציא את הספר לאור בעברית, הוא הסכים איתי, וטען שהסרט עשה לו עוול. ואוי, כמה שהוא צדק.

רוברט נוויל הוא האדם האחרון על פני האדמה, או לפחות כך נדמה לו. בתום תקופה שכללה מגפה, אנרכיה וגסיסה המונית (כולל של היקרים לו), רוברט נותר ספון בביתו כנגד המתעדים להורגו – ערפדים צמאי דם.

לא בכדי רוברט שרד, בשעות היום הוא ממשיך בביצור הבית מפני הפולשים תוך הרחקת גווייתם המחליאה, ובשעות הלילה הוא עושה כל שביכולתו כדי לעמעם את חושיו, תהיותיו ובדידותו, לרוב באמצעות אלכוהול שאסף מבעוד מועד.

זהו לא רומן ערפדים קלאסי, או פנטזיה, מדובר למעשה בספר מד"ב. מתסון בוחר גיבור ששם ללעג חלק ממאפייני הערפדים המוכרים לנו מהפולקלור. רובם אינם נכונים, ואלו שכן, חייב להיות בהם היגיון מדעי, וגיבורו מוצא אותו.

האם הערפד כה נורא? איך הוא שונה מהיתוש הניזון גם כן מדם אנושי תוך גרימת מחלות ומוות. איך הוא שונה מכל יצור חי-מת אחר שנאבק כדי לשרוד?

הופתעתי מהמותרות שיכול היה עוד רוברט להרשות לעצמו (בשר, סיגריות ואלכוהול), אבל זה הגיוני כשמתברר שעברו רק חמישה חודשים. מתסון לא דייק בכל המונחים המדעים, בדגש על הבקטריולוגיה, אך ייתכן שהייתה פחות מפותחת בזמנו.

מסכת הייסורים הפיזית ובעיקר הנפשית צולחת אל הקורא ומגבירה את אהדתו כלפי דמותו האנושית ורבת התעוזה של רוברט. תהיותיו על מהות החיים וההיאחזות בהם רלוונטית גם למי שאינו נותר בגפו בעולם פוסט-אפוקליפטי. התפניות בעלילה מצליחות לכבוש את הקורא, הן מבחינת התחכום והן מבחינת הרגש.

ספר חכם, מעמיק ויצירתי,
מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על אני האגדה