הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 בינואר, 2014
ע"י omers
ע"י omers
אין לי יודע עד כמה אתם בקיאים בתוכנית הלימודים באנגלית,אז לטובת אלו שאין להם ילדים בגיל התיכון,אספר לרגע.במסגרת לימודי האנגלית התיכוניים,מלבד אנסינים ובגרות בעל פה,קיימת גם בגרות על יצירות ספרותיות,כמובן של משוררים וסופרים אנגליים והיצירות נלמדות באנגלית.במסגרת הלימודים הללו,למדתי סיפור קצר של ג'יימס ג'ויס,שנמצא בקובץ הסיפורים שלו "הדבלינאים" (שלאחרונה גיליתי שקיים לו תרגום בעברית).למדנו את הסיפור הקצר "אווליין".הסיפור עצמו באורך של חמישה-שישה עמודים,אבל כמות הסמלים,רמיזות וביקורת שג'ויס הצליח להכניס בסיפור כזה קצר פשוט הדהימה אותי.הוא חשב על הכול,אפילו על השימוש בשפה (למשל הסיפור נפתח במשפט "היא הסתכלה כשהלילה פלש לתוך השדרה",שימו לב שהוא בכוונה אמר "פלש" ולא סתם בחר בתיאור פשטני.אניח לכם לנחש למה...).אז כשבאתי לקרוא את הספר הזה,כבר ידעתי שמצפה לי פה משהו מסובך.
ואכן,הספר לא הכזיב בסיבוך שלו.אוקיינוס שלם סמלים,רמיזות ושימוש בשפה היה פה.הספר עצמו הוא מין ספר אוטוביוגרפי של ג'ויס,שמספר על תקופת ילדותו בבית ספר דתי ועד ללמידתו באוניברסיטה והבנתו שהוא אמן.ג'ויס מבקר פה בצורה חריפה את אירלנד,שלמרות שהוא אוהב אותה הוא אומר עליה שהיא "חזירה זקנה האוכלת את גוריה".תיאור יחסית וולגרי,אבל מעביר את המסר.
אירלנד,לדברי ג'ויס,משותקת מכוח הכנסייה הקתולית שנמצאת בה,ומרכז השיתוק הוא דבלין (ועל זה הוא מדבר ב"דבלינאים").
הספר כשלעצמו הוא חביב,העלילה לא מפתיעה ומרתקת.השימוש בטכניקה של זרם התודעה פחות חביב עליי (ובגלל זה גם פחות חיבבתי את ספריה של וירג'יניה וולף שיצא לי לקרוא).הבעיה עם הספר היא שהוא יותר מדי עמוק,וצריך להכיר ולדעת כל כך הרבה דברים,שפשוט לא היו לי את הכלים לקרוא את הספר הזה כמו שהסופר רצה,ובגלל זה הרגשתי כחוטא לספר.למשל,בואו ואדגים לכם את רמת העומק שקיימת בספר.בשלב מסוים בספר,גיבורנו מנהל שיחה עם מנהל בית הספר שלו.
"המנהל עמד בגומחת החלון,גבו אל האור,משעין את מרפקו על הוילאה המצולבת החומה,ושעה שדיבר וחייך,כשהוא משלשל ועונב אט אט את שרוכה של הוילאה השניה,עמד לפניו סטיפן,עוקב רגע בעיניו אחר דעיכת יום הקיץ הארוך מעל לגגות או אחר תנועותיהן האטיות והמיומנות של אצבעות הכומר,פניו של הכומר היו כולן בצל,אך אור היום הדועך שמאחוריו נגע בצדעים החרוצים חריצים עמוקים ובעיקולי הגולגולת".
הקטע הזה,שלכאורה נראה פשוט,מכיל בתוכו סמליות רבה כל כך.המנהל עומד וגבו אל האור,וזהו רמז להתכחשות הכמורה לטבע ולחיים.אור היום הדועך מחזק את הרמז על ההתכחשות לחיים.הוא נשען על הוילאה המצולבת,כלומר הצלב מונע ממנו לראות את העולם.הגולגולת היא בעצם המוות.
קטע כל כך קצר,ועכשיו תתארו לכם לאורך ספר שלם!
אם אסיים,אז אסכם ואומר שמדובר בספר טוב,אבל קשה לקריאה...
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
omers
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
תודה לכולם!
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת נפלאה - ומעט חושפת אותי לבורות, אני לא כול כך מודע לזרם התודעה.
|
|
|
בוב
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצויינת!
אולם גם אני לא מחסידי זרם התודעה. יש לי עדיין טראומה מ'יוליסס' שלו. עד לפני כמה שנים זרם התודעה היה משול בעיני לאגדתו הנהדרת של אנדרסון 'ביגדי המלך החדשים'. ראיתי עצמי כאותו ילד תמים שלא מוכן לקבל על עצמו את "גאוניותו" של הסופר והוא צועק בקול גדול "המלך הוא עירום, המלך הוא עירום!" וזאת למרות שאת ההמלצה לספר קיבלתי מסופר אחר שחלק מספריו מצויים בראש פנטיאון ספרי המופת שאי פעם קראתי. הסופר הוא ולדימיר נבוקוב, מי שכתב את 'לוליטה' ואת 'יאוש', אם אתם רוצים המלצה חמה על הדרך לספרי חובה, ועם זאת יש להזהר מכתביו מכיוון שיש לו גם ספרים מאוד חלשים כגון 'פנין' ו'אלא תולדות סבסטיאן נייט'. בכל אופן, ויסלחו לי הקוראים על אופן הכתיבה האסוציאטיבי שקופץ מנושא לנושא, על גב הספר יוליסס, מכתיר נבוקוב את יוליסס בראש פרמידת הספרות מאז ומעולם. אציין לשם גילוי נאות שאת 'דון קיחוטה' של סרוונטס הוא לא סבל, ואילו אני חושב שדווקא זו היצירה הספרותית הטובה בכל הזמנים. ובכן, בכדי לקצר סיפור ארוך, סחבתי עלי את הבלטה הזו, בת אלף ומשהו העמודים ולבטח בת אלף ומשהו האמהות במשך שלושה וחצי חודשים. חבל שאת התכונה המעוסה בה איני יכול להזנוח ספר באמצע יש לי רק את עצמי להאשים, אחרת הייתי עושה מאותו אחד קציצות.
זהו חלקו הראשון של הסיפור, אשר בסופו גיבשתי דעה שכל מי שטוען שיש משהו בזרם התודעה הוא לא יותר מפלצן חסר כל הבנה ספרותית המנסה להרשים את השד יודע מי באנינות טעמו. חלק שני: אני חוזר לפני כמה שנים מהעבודה ולוקח אותי נהג מונית בחזרה לבית. מתפתחת שיחה. הוא שואל אותי לגבי הספר שאני מחזיק בידי (סימן הכר מובהק לדמותי כמעט בכל שעות היממה). מסתבר שהבנאדם אכן קרא המון ספרות בחייו ובפרט ספרות מופת. ומה אתם יודעים, על איזה זרם הוא ממליץ לי בפירוט מחשבותיו האישיות, המלצות ואמוציות שכמוהן כמעט ולא יצא לי להתקל? נשארתי עם פה פעור. אבדו מילותי מפי. הוא לא איזה סטודנט לספרות או פילוסופיה בעל אינטרס מסויים להשמע מעניין. הוא דיבר מהלב, שפת הגוף שלו הייתה מהלב. כאילו פתאום הוא מצא בי מפלט להוציא מחשבות שהוא שמר שנים רק לעצמו. הודתי לו בסוף הנסיעה. לא רק על העובדה שהוא הביא אותי הביתה בשלום, אלא בעיקר על הכנות שהוכיחה לי לצערי, שאני פשוט לא מספיק מתוחכם להבין את הספרות הזו. בכל אופן OMERS, תודה על הביקורת שהוציאה ממני פתאום את הסיפור הזה. |
|
|
אנקה
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
יופי של סקירה.
|
|
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
ג'ויס -הוא למטיבי לכת .
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
