ביקורת ספרותית על נמסיס מאת פיליפ רות
ספר מעולה

---

כולם מכירים את זה. ילדים ומחלות הולכים ביחד יד ביד כמו שוקולד וקוקוס (נכתב בזמן אכילת כדור שוקולד). תמיד יוצא לי לשמוע חבורת נשים יושבות יחדיו, אם באוטובוס או במקרה כשאני עובר בגינה, וחצי מהשיחות ביניהן עוסקות בכמה שהילדים שלהם חולים, בתהיות מאיפה הם הפכו לחולים, האשמת הגננת שלא מטפחת את הגן או באמרה הפשוטה "כשילד אחד בא חולה לגן למחרת כולם חולים". תמיד ידעתי שזה ככה במקרה של כינים למשל (רק לכתוב את זה גורם לי להתגרד), או מחלות חום פשוטות כמו שפעת. מתברר שפעם זה היה גם בנוגע לפוליו.

לאלו חסרי השכלה רפואית או שלא חיו בזמן מגפת הפוליו, בקצרה, פוליו היא מחלת שיתוק ילדים שנגרמת מנגיף (וירוס) שמועבר בדרך כלל במגע עם צואה (לא,זה לא אומר שרק אם נוגעים בצואה נדבקים בזה, אבל תחשבו שמישהו הלך לשירותים ולא שטף ידיים,ואז החליט ללחוץ ידיים לכל בן אדם שפגש ברחוב). ובאמת, כדי למנוע את המחלה יש לשמור על היגיינה (וכמובן להתחסן!). הפוליו גורם לרוב רק למחלת חום שעוברת, אבל לפעמים גורם לשיתוק בגפיים, נכות לצמיתות ואפילו למוות. בארצות הברית של שנות החמישים, כשכל המדינה עסוקה במלחמה באירופה ובאוקיינוס השקט, הייתם מצפים שתהיה להם מנוחה. אז לא.

פיליפ רות אוהב לחזור לשורשים היהודיים שלו, ובעיקר לניוארק שבניו ג'רזי, לשכונה היהודית בה (שאולי גדל בה?). הוא מפליא בתיאורים שלו את החיים היהודיים, הבורגנות היהודית וההיסטריה שמאפיינת את היהודים (תודו שאנחנו מצטיינים בזה). באקי קנטור, צעיר בן 23 שמנהל במהלך הקיץ של 1944 את מגרש המשחקים בשכונה היהודית, לא ידע שיצטרך להתמודד עם לחצים של הורים מודאגים כשלקח על עצמו את התפקיד. אבל פתאום פרצה מגיפת הפוליו, וממנהל מגרש משחקים ומורה לחינוך גופני הוא מצא את עצמו משתתף בהלוויות של ילדים בני 12 ומתחיל לפקפק באלוהים שלו. באקי מתלבט הרבה מה לעשות, הוא מתייעץ עם רופא שיסביר לו על המחלה וככה יוכל להרגיע את ההורים, אבל כשמסתמנת אפשרות לברוח מהתפקיד למחנה קיץ מרוחק בה נמצאת ארוסתו, הוא קופץ על ההזדמנות (ומרגיש רע עם עצמו כל הזמן). אבל אפילו במחנה, שהוא חשב שבו סוף סוף הוא ימצא מנוחה ממגיפת הפוליו, מציץ ראשו המכוער של הפוליו. באקי מתחיל לחשוד בעצמו, אולי הוא הגורם למחלה (תצטרכו לקרוא כדי לגלות..).

כמו כל כותרת של ספר, לנצח אני מנסה לקשר בין משמעות הכותרת לספר עצמו."נמסיס" במקור פירושו אלת הריב והמדון, שידועה מהמיתולוגיה היוונית כאוהבת לחרחר ריבים בין אנשים,סתם בשביל הקטע. אבל המילה "נמסיס" מושאלת באנגלית ובעיקר פירושה אויב, ואפילו אויב מושבע. ועכשיו השאלה מיהו האויב המושבע?
מתבקש לומר המחלה,הפוליו, שאמריקאים ראו בא אויבת וניסו לטפל בה כמו במטרד. אבל בגלל שהספר מלא בניחוחות אתאיסטיים מצדו של באקי, אולי הכוונה היא לאלוהים?
באקי מאשים את אלוהים בדו פרצופיות, איך הוא יכול מצד אחד להיות רחום וחנון אבל מצד שני להמציא מחלה (אם נמשיך בקו החשיבה שאלוהים ברא הכול, מהפיל עד הזבוב) שגורמת לנכות ומוות של ילדים קטנים?
מדובר במראה חריג בנוף היהודי של 1944, יהודי שמעז להטיל ספק בעליונותו של אלוהים, שלא אומר "רק הוא שבשמיים מחליט ומכוון את הדברים" ודברים בסגנון "התוכנית האלוהית" וכו'. באקי מטיל ספק באלוהים הזה, ולאחר מכן מאשים לא רק את אלוהים אלא גם את עצמו בהפצת המחלה.

בקיצור, עוד ספר נפלא של פיליפ רות, שהדבר היחידי המעצבן בו הוא שכתוב "הספר האחרון של גדול הסופרים היהודים בני זמננו". כאילו פיליפ רות צריך את הנדבות שלנו, כאילו רק מעצם העובדה שכתוב "הסופר היהודי", רק מעצם יהדותו, אז מיליוני יהודים ירוצו לקנות את הספר, כי "תומכים אחד בשני", ולא בגלל שמדובר בספר טוב ומעולה.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על נמסיס