ביקורת ספרותית על קריאת רשות מאת ויסלבה שימבורסקה

---

וכרגיל, האביב מגיע ואתו החום הישראלי שגורם לי תמיד לרצות לברוח לקוטב הצפוני. ועם האביב וחודש מאי מגיע היום הולדת שלי, וכמסורת יום ההולדת שלי, הלכתי לקנות לעצמי ספר (כאילו אני צריך יום הולדת בשביל לעשות את זה..). הסתכלתי על הספרים שמוצעים כ"רבי מכר" וכל שאר הספרים שבמבצעים. אבל אף אחד מהם לא קסם לי. אחדים קראתי, אחדים נראו לי מעניינים, אבל לא ברמה שאני מעוניין שיהיו אצלי. ואז נזכרתי בשימבורסקה. אני בדרך כלל לא מחובבי השירה. בשיעורי הספרות היא תמיד נתפסה לי כטרחנית כזו, אף פעם אהבתי את השימושים בחריזות,חזרות,אנלוגיות ואלגוריות. ובגלל זה תמיד העדפתי את הפרוזה, שאומרת את מחשבותיה בבירור. אבל לשימבורסקה יש פינה בלב אצלי, וברגע שראיתי את הספר נח לו במדף (גבוה במיוחד, לא לאנשים נמוכים יחסית כמוני), החלטתי שזו המתנה שלי ליום הולדת, לעצמי.

שימבורסקה היא גאונה. נקודה. היא מצליחה להפוך משהו שהיה יכול להיות טרחני במיוחד ואפילו משעמם, לספר שלנצח ינוח לי ליד המיטה. הבחנות דקות של משוררת, שקוראת מכל מה שבא לידה- החל מביוגרפיות על דמויות מפורסמות, ועד ספרי היסטוריה,מדע ואפילו עלונים,ספרי הדרכה ולוח שנה. מי אם לא שימבורסקה היה יכול להפוך את הרשמים האלו למעניינים כל כך?
והשאלה שמרחפת מעל הכול, השאלה שמהדהדת בדבריה של שימבורסקה-"מה ראוי לכתוב עליו?"
כי בסופו של דבר, אדם מן המניין היה יכול לומר "האם יאה לוילסבה שימבורסקה,זוכת פרס נובל לספרות, לכתוב על רשמיה ממדריך ליוגה?האם היא לא צריכה להקדיש את זמנה לכתיבה משמעותית יותר?"
ובגלל זה,לכאורה,הספר נקרא "קריאת רשות".כלומר, בשונה מ"קריאת חובה". אבל מהי קריאת החובה ומהי קריאת הרשות, בתור קוראים אנו לא יודעים. כי לטעמי, הספר הזה הוא לחלוטין קריאת חובה.

שימבורסקה, ברשמיה על החיים, מצליחה לאשש את הטענה שאפילו החיים הבנלים, החיים השגרתיים שלכאורה נתפסים כחיים משעממים וריקים מתוכן, החיים שכולנו חיים-עבודה חתונה משפחה ילדים, הם חיים מעניינים בזכות עצמם, אם רק נדע לשים לב לדברים הקטנים בחיים. מה שהופך את הספר,או יותר נכון את הסופרת משוררת, לאהוב כל כך הוא הכתיבה נטולת ה"ספרותיות". בלי סופרלטיבים, בלי אמצעי חריזה ואמצעים ספרותיים שיזכירו לכולנו שיעורי ספרות. כתיבה נוגה ואישית, כמו שיחה עם חבר, בין המשוררת אלינו. אפשר לדמיין את השיחה, חבר מספר לי על ספר שהוא קרא לאחרונה.

ובפעם הבאה שאתבכיין ואתמרמר על החיים, על כמה שבא לי הביתה, שנמאס לי מהחוסר פרטיות, מזה שאומרים לי מה לעשות, מכן המפקד ולא המפקד, מהחומר המשעמם, מהתפקיד המעיק שמחכה לי, מחוסר השינה,מהשמירות, מהניקיונות, מהייאוש הגדול והגעגוע הכואב לחופש, ליכולת לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי שיכתיבו לי, אז, בנקודה ההיא, אזכר בספר הזה, בשימבורסקה, שיכולה למצוא גוונים בכל דבר, שיכולה למצוא את הטוב, וגם את הרע, אבל יודעת להבליט בצורה משעשעת, צבעונית, וברוב המקרים שמחה, את האירועים שבחיינו.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על קריאת רשות