ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

אוי, סטונר.
מדובר, ללא ספק, באחת מהדמויות המקסימות ביותר שיד אדם עיצבה. לא ייאמן שאיש כל כך אמיתי נבדה בדיו מתוך מחשבתו של סופר. לא ייאמן ואני אינני מאמין. אוי, ווילי המסכן.

ולמי שפספס:
'סטונר' הוא רומן שנכתב ויצא לאור אי שם בסיקסטיז אבל היה עוף מוזר בתוך כל הספרות הניסיונית והמתפתחת של אותם שנים ולא פרץ אל תוך רשימות רבי המכר של אותם שנים. הוצאתו המחודשת ב2004 והצלחתו בחו"ל, ויותר מזה- בארצנו הקטנטונת, היא הפתעה שעדיין מבקרי הספרות מנסים לפענח. למה הפתעה? כי אין פה סאדו, ואין פה רצח, ואין פה (בערך) משפחה ישראלית מתפרקת. יש פה חיים שלמים של חלקאי אמריקאי שבשנת 1910 והוא בן 19, נשלח מהמשק הקטן שלו לעשות תואר בתחומו באוניברסיטה ונסחף אחרי לימודי הספרות. הוא נעשה מרצה באותה אוניברסיטה ולימד בה עד מותו ב1956. על הדרך קורים דברים. הוא מתחתן ורוכש חברים ואויבים, מתמודד עם מקצוע ההוראה ומתאהב בלמדנות ובספרות. הוא גם מרגיש וחושב ועושה, וגדל, ומזדקן, ומת. ובאמת שהספר הזה הפך לרב מכר ללא רמז ולו הקטן ביותר לשוט או אזיקים. אולי זה ישמע מוזר למי לא קרא, אבל למי שקרא זה לא מוזר.

כי 'סטונר' אינו שום דבר ממה שאומרים עליו. ייתכן שזאת הכתיבה הרהוטה והבלתי מסורבלת, שאינה עושה פעלולים בכדי למצוא חן אלא פשוט מוצאת חן, כמו אשה צעירה יפה ולא מאופרת שפוגשים לפתע ברחוב. ואולי זו העוצמה שתמיד עולה מרומנים על אוניברסיטה, על לימודים לספרות, על מדשאות ובוקיצות ואולמות לימודי, דיקנים וסטודנטים ומרצים זקנים וצעירים. אבל לא, לא, הקסם של 'סטונר' לחלוטין לא קשור לכל אלה כי האוניברסיטה היא לא העניין והכתיבה היא לא העניין. העניין היחיד הוא סטונר.

וויליאם סטונר. ווילי, ביל. החקלאי שהתאהב בספרות וחי חיים רצופי כשלונות אבל לא הכשלונות היו העניין וגם לא ההצלחות ובטח שלא הנשים. הספרות והאהבה לספרות היו העניין בחייו, ואולי גם זה לא. לא, לחלוטין לא. אולי כי אני לא מבקר לספרות ואין לי את הכישורים הנדרשים ואולי כי סטונר עדיין מלווה אותי. טוב, נפרדנו רק לפני כמה שעות. תקשיבו, אם אתם רוצים להכיר את סטונר פשוט תקראו אותו. אל תחפשו ביקורות והמלצות כי לא יהיה בהם כלום. בלתי אפשרי לתאר בן אדם אמיתי, בשר ודם, שעלה ונכנס ישר ללב, וכל זה מתוך מילים כתובות. ספרות טובה לפעמים עושה את זה.


ובשולי הסקירה:
על הכריכה כתוב ש'סטונר' הוא רומן מושלם, אבל לטעמי הוא כמה דרגות מתחת לזה. הסיבה היא שמול דמותו המסותת בחיות מדהימה של סטונר נמצאות הדמויות המשניות ששומרות על איזושהי חד ממידיות מציקה. רשע. כפוי טובה. מטורפת. מסכנה. חבר. ובלי הרבה מתחת. הדוגמה הבולטת לכך היא העיצוב המסורבל של אדית, שעל אף שהוציא ממני קיתונות של שנאה, לא היה משכנע במיוחד. מזל שלא אדית ולא גרייס ולא לומקס הם העניין. רק סטונר.

רוצה לומר: מומלץ.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על סטונר