ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

ועכשיו השאלה הגדולה,מה עושה את הספר הזה למעולה? שפה נקיה ופשוטה,עם הבלחות של פיוטיות מרגשת,התפתחות של מודעות עצמית לאורך חיי הגיבור,ביחד עם השלמה עם חולשות שאין יכולת לתקנן. אפילו רמות שונות של מתח יש ברומן,שכביכול מתנהל על מי מנוחות ומתאר את חייו של אדם 'אפור' וחסר יחוד. האמת,מי שקורא ספרים יודע שאפשר לתאר את חייו של האדם הפשוט ביותר בצורה של ספר מופת,כשיודעים איך לעשות זאת. אני חושבת שנוצרת רמה גבוהה של הזדהות עם הגיבור,שחייו מיצגים את חיי רובנו,כרצף של ארועים צפויים,מתונים,משובצים ב'הפרעות' ריגשיות מטלטלות שיוצרות שינוי,קל או משמעותי,במסלול החיים,מלמדות אותנו משהו חשוב על עצמנו וזולתנו,ומכינות אותנו ל'הפרעה' הבאה.לא קורה לסטונר בחייו שום דבר נורא במיוחד,למרות שפעמים רבות הוא מוצא את עצמו חסר אונים מול מצבים שאינו מוכן אליהם,והדרך בה הוא בוחר גם היא צפויה בדרך כלל,לאור היכרותנו עם אישיותו. כשהוא מסכם את חייו,ושואל את עצמו שוב ושוב 'למה ציפית?',"הוא נזכר במעומעם שהרהר בכשלון-כאילו זה משנה בכלל.מחשבות כאלה נראו לו תפלות עכשיו,לא יאות לחייו כפי שהיו".סיכום מקסים של מסכת הרהורים במשמעות החיים,מה הוא כשלון ומהי הצלחה. ודבר נוסף שמלוה את הספר-צל,צילו של בנין ג'סי הול,שמתארך על דשא האוניברסיטה,סטונר צופה בו מבלי לדעת שצל זה מרמז על הצללים שעוד יטילו עליו את חשכתם בהמשך הקריירה שלו במקום. קיים גם הצל של עץ הבוקיצה בחצרו,שלמרגלותיו בילה עם ביתו בילדותה,ושם דימה לראות נעורים ושמחה. ספר שמזכיר לנו מה הם המרכיבים החשובים בחיים,ומעורר מחשבות על הבחירות שאנחנו עושים.

» ביקורות נוספות של ערה
» ביקורות נוספות על סטונר