ביקורת ספרותית על הבתולה בכחול מאת טרייסי שבלייה
ספר לא משהו

---

אז רציתי לקרוא קצת על צרפת, קצת היסטוריה מתובלת רדיפות דתיות... ויצא שהתאכזבתי.

ספרה של טרייסי שבלייה נחלק לשניים: חלקו האחד של הספר מספר את סיפורה של איזבל, נערה צרפתייה שנישאת לנער ממשפחה הוגנוטית (צרפתית-פרוטסטנטית). הסיפור מתרחש בתקופה בה חל קרע גדול בעולם הנוצרי, קרע שנוצר מהיפרדות תומכי מרטין לותר וז'אן קלווין מהכנסייה הקתולית, ועליית הפרוטסטנטיות ככוח דתי ופוליטי. תיאור חיי הכפר בדרום צרפת במאה ה-17 משכנע. תיאור הרדיפות הקתוליות את הפרוטסטנטים אף הוא מעניין. מדובר בפרק חשוב מאוד בהיסטוריה האירופאית, שכן מלחמת הדת שבין הקתולים לפרוטסטנטים תעצב את דמותה של אירופה לדורות הבאים.

סיפורה האישי של איזבל, נערת הכפר הצרפתייה, נוגע ללב שכן הוא מתאר את כל המכשולים שהיא נאלצה לעבור בחייה האישיים, כאשר ברקע הרדיפות הקתוליות. אך רדיפתה של איזבל אינו נוגע רק למניעים דתיים ופוליטיים הקשורים לדתה ואמונותיה, הרדיפה היא גם רדיפה על רקע אישי: בשל שערה האדמוני היא נחשבה מכשפה, ונאלצה לעבור לא מעט השפלות והתעללות גם מקרב בני משפחתה. רדיפתה האישית של איזבל נמשכה גם כאשר היא הצליחה למצוא מפלט ולהיות בטוחה מהרדיפה הדתית. הסיפור הוא אינו רק סיפור של רדיפה דתית וחברתית, אלא גם סיפורן של נשים שחיו באותה תקופה, שתמיד היו נחותות וחסרות כל זכויות, בין אם הן היו קתוליות או פרוטסטנטיות, בין אם הן חיו בצרפת או בשוויץ.

במקביל לסיפורה של איזבל מסופר לנו על אלה, צעירה אמריקאית מודרנית ומשכילה, שמגיעה לצרפת במסגרת רילוקיישן שהיא עשתה עם בן זוגה. וכאן מתגלה לנו פן משעמם לחלוטין בספר, שכן לעומת סיפורה העצוב והמעניין של איזבל נערת הכפר, סיפורה של אלה חסר כל מעוף. הוא כולל בתוכו מוטיבים שכבר קיימים בעשרות רומנים היסטוריים-מודרניים שקראתי בעבר:

אישה מגיעה למקום עתיק עם היסטוריה, היא מתחילה לחקור על המקום, היא מתחילה להרגיש קשר נפשי-רגשי-משפחתי-מיסטי למקום, במקביל היא חווה בעיות בחייה הרומנטיים, וככל שהעלילה מתקדמת חייה הרומנטיים הולכים ומסתבכים, ואז מגיע איזה גבר שרמנטי שעוזר לאותה אישה לצאת מהתסבוכת, ואז הם מתאהבים, ועל הדרך היא מוצאת את עצמה במעין מסע לתוך עצמה שבה היא מגלה את הכוחות שבה.... בלה בלה בלה.... אותו סיפור שחוזר אצל סופרות אחרות כמו טטיאנה דה רוניי (המפתח של שרה), ויקטוריה היסלופ (האי של סופיה), ברברה ארסקין (הגבירה מהיי).

לא ברור לי למה חייבים להרוס כל סיפור היסטורי טוב עם איזה בבל"ט מודרני מגוחך ומשמים. למה אי אפשר שהגיבורה בסיפור תחקור על משפחה רק בשל העניין ובלי קשר לחייה הרומנטיים? לא ברור לי למה הגיבורה לא יכולה לחקור את עברה המשפחתי כדי לגלות, נניח, אוצר ועל הדרך לפתור לעצמה בעיה כלכלית בלי שיהיה איזה גבר מעורב בסיפור? למה היא חייבת לערוך מסע מטופש לתוך עצמה ולעשות שינוי בחייה בעקבות התגליות? למה אי אפשר שלשם שינוי חקירת ההיסטוריה המשפחתית שלה תחזק את הקשר לבן זוגה ולא תהרוס אותו?

נראה כי כל סיפור על חקירה היסטורית הנוגעת למקום, עם, תרבות ומשפחה חייבת להיכבש ולהיהרס על ידי סיפור מודרני חסר טעם ומטופש, עם קלאוז'ר א-לה אופרת סבון מטומטמת, אחרת הספר לא ייצא לאור... בשל כל אלה הציון שאני נותנת לספר הוא נמוך. לא מזיק לקרוא, ואפילו מהנה לפרקים, אבל בכלליות מדובר באכזבה גדולה.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על הבתולה בכחול