ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר טוב

---

שלוות נפש. אחד הדברים שכל כך חסרים לי כאדם, ולנו כעם, זו אותה שלוות נפש וקור רוח בעלי ניחוח סקנדינבי.

"זה מה שיש, וכך הדברים גם יישארו" זהו המשפט המלווה את הגיבור הקשיש עוד מימי ילדותו, ויש בו השלמה עם הגורל, חוסר התמרמרות ואי התעמקות מיותרת בעתיד או במה שעלול לקרות. בהתאם למשפט הזה כך גם מתנהל אלן קרלסון, ספק באדישות מוחלטת וקור רוח, ספק בטמטום מוחלט, ובאופן מובהק ללא חשיבה וללא תכנון, וכל זאת כעקרון חיים.

אלן חומק מבית האבות שלו ונקלע שוב להרפתקה, אולי האחרונה בחייו. במהלכה של הרפתקה מוטרפת זו הוא נזכר בהרפתקאותיו (הלא פחות מוטרפות) מן העבר, לאורך השנים, בהן לא פעם הוא פגש מנהיגים חשובים ומרכזיים לאורך ההיסטוריה, היסטוריה שעליה הוא השפיע שלא במכוון ולא מתוך רצון מודע, מתוך אדישות מוחלטת.

שונא פוליטיקה, פילוסופיה וגסות רוח, מחבב מאוד וודקה וכל משקה אלכוהולי, אוכל טוב וחברה מעניינת. ופצצות. מעניין שדווקא אדם זה, שהוא כה קר רוח ואדיש, פיתח תחביב ששונה כל כך ממהותו ואופיו – החיבה לדברים מתפוצצים. ואולי זו הדרך המיוחדת של הדמות המשעשעת לפרוק אי אלו תסכולים ומתחים המצטברים לו בתת מודע. אולי זו הדרך שלו להביע את מה שהוא חושב על העולם הלגמרי מטורף בו אנו חיים.

אחד הקטעים המעניינים בספר הוא דווקא המקום היחידי בו אלן איבד את קור רוחו, וזאת בגלל שועל חצוף וחתול בשם מולוטוב. אלן הביע חרטה על איבוד קור הרוח הזה, שכן תוצאת "הפשע" של אלן כלפי עצמו היתה כניסה כפויה לבית האבות ממנו הוא הצליח, בסופו של דבר ומתוך גחמת הרגע, לחמוק.

הספר כתוב בשפה קולחת, מצחיקה, מעניינת וסוחפת. סיפורו של הזקן הוא בלתי ייאמן, פנטסטי בצורה יוצאת מן הכלל, ובעיקר מעורר קנאה. אם יש משהו שאני לוקחת מאותה דמות של זקן חביב, היא קור הרוח ושלוות הנפש, והתעוזה – לבצע, לעשות, להוציא לפועל חשקים וגחמות מבלי לחשוב יותר מידי על העתיד ועל התוצאות. חכם? אולי לא. אבל בהחלט מתכון לאריכות ימים.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם