ביקורת ספרותית על מורדים - מפוצלים #2 מאת ורוניקה רוֹת
ספר טוב

---

אז, חזרנו לבית הספר. לפחות הילדים והמתבגרים האומללים. אני מניחה שהשאלה "למה?!" עברה בראש של רובנו, אולי כולנו. אצלי היא עברה המון פעמים.
ואני יושבת, בנסיעה במכונית בחזרה מהצפון, מספר ימים לפני תחילת החופש, שומעת ראיון ברדיו עם מנהלת בית ספר מסוים. ואני חייבת לומר, שהיא חייה באשליות. הרשיתי לעצמי לענות על השאלות של המראיין, שכמובן גם כן חי באשליות, את התשובות שבאמת אמורות להיות.

מראיין: "אז, גברת.... את מתרגשת לקראת שנת הלימודים החדשה?"

מנהלת: " כמובן...... אנחנו מתכוננים לקראת בואם של כל הילדים."

באמת? אנחנו בדיכאון, והדבר האחרון שנעשה, לפחות אנחנו, הוא להתכונן, יותר בכיוון של לדחות את הרגע.

מראיין: את חושבת שההורים רוצים שהילדים יחזרו ללימודים?

מנהלת: "אני מניחה שכן.... כשהם כל היום בבית, וההורים רק מנסים לשלוח אותם מהבית לקייטנות.... סוף סוף חוזרים למסגרת לימודים."

נכון, בא לי להקיא. תאמיני לי, אמא היית מסתדרת איתי עוד כמה שבועות בבית אם זה היה תלוי בי.

מראיין: "היית רוצה להתחיל את שנת הלימודים אפילו יותר מוקדם?"

מנהלת: " .... אז אולי זה היה יכול להוות יתרון"

אוי, אלוהים אדירים. חס וחלילה.
.
.
.
מראיין: "לסיכום.... את חושבת ששנת הלימודים בבית הספר תהיה מוצלחת?"

מנהלת: בהחלט.

מה עובר עליכם, אנשים?! ברור שלא!
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבל כמובן שאת אף אחד לא מעניין מי אני חושבת, אז התחלנו את בית הספר בכל זאת, והרבה זמן לקרוא, לצערי, לא היה לי. למלאך מכני אני אחזור אחר כך, אבל הייתי חייבת לפחות לגמור את מורדים החופש. קצת קשה לי להסביר מה אני חושבת על הספר, אז תסלחו לי על השפה העילגת והמגמגמת.

הספר מתחיל נחמד. לא הפיל אותי מהכיסא (או יותר נכון מהמיטה, וטוב שכך, כי מי מכם שנפל מהמיטה פעם בטח יודע שזה חתיכת כאב), אבל יכולתי לזרום, לסלוח, וחוץ מזה, אני כבר חייבת להחזיר אותו לבת דודה המסכנה שלי שחודשים מחכה שאני אתחיל את רשימת הספרים שהביאה לי. אז היה לי קצת תמריץ, מודה. גם ניסיתי לסיים אותו עד הערב החג, כדי שהיא תבוא ואני אוכל סוף סוף להחזיר לה אותו, אבל הייתי צריכה לעזור לאמא ואבא בהכנות לאירוח, ואמא הייתה עצבנית ולחוצה כמעט כאילו הודיעו לה שהחליטו לבחון במתמטיקה אותה ואת אבא, ולהשוות.

הוא גם פחות טוב מהקודם. קודם כל, כמו שנאמר לפני, עומס הדמויות מקשה. לא נוראי כמו הארי פוטר, אבל לפעמים הופיעה דמות בספר, והייתי צריכה לחשוב שעה מי זו לעזאזל עד שחזרתי לסיפור. אלו בטח גם בעיות הזיכרון הקשות שלי, אבל אתם יכולים להבין.

אמנם אני אוהבת את טריס, אבל בספר הזה היא פחות ריגשה אותי. הסופרת מציירת אותה כדמות קצת יותר מדי מושלמת. אני לא יודעת אם מי שקרא הבחין בכך, אבל זה מה שאני חשבתי. כלומר, היא חכמה כמו מישהו מאוריינות, אבל לא חמדנית למידע ויהירה. יש בה המון אומץ לב, אבל היא לא אכזרית ושולחת את עצמה לסכנות. היא לא אנוכית, אבל גם לא פועלת באופן קיצוני כמו הקרבה עצמית. לא חסרים לה חברים, והיא מתנהגת באדיבות רוב הזמן, אבל היא לא תמיד נחמדה וחייכנית. בקיצור, אמנם זה נראה לנו כאילו גם לה קשה, היא נמוכה והכול, ומי כמוני יודעת כמה זה מעצבן, אבל בתכלס, אני לא ממש אהבתי את הקטע. אה, וטורחים גם להחמיא לה הרבה. אני מבינה אם מדי פעם, אבל נמאס לי שהכל סובב סביבה.

בנוסף, ביאטריס כאילו נכנסה ל.... קיפאון, שוק, חצי התעלפות, אני לא יודעת, כל שני עמודים. כל פעם משהו אחר הזכיר לה משהו קשה מהספר הקודם, והיא כמעט התעלפה. התחיל להימאס לי שכל רגע היא נזכרת במשהו אחר, אבל לא, היא לא בוכה, רק יושבת וטובעת באבל. וכשהיא מדברת עם טוביאס על זה שהוא לא סומך עליה?! הו, פתאום הדמעות נזכרות לצאת.

טוביאס גם קצת אכזב אותי. כנראה זה מה שקורה לבנים לאחרונה, כמו בביקורת על הספר "על כנפי מלאך", גם כן הגבר נעשה קצת... רכרוכי? אני לא יודעת. אני ממש אוהבת את טוביאס, כי הוא יוצא מגבולות הגבר הממוצע בספרים, אבל הוא היה קצת רגיש מדי. אפילו יותר מטריס. אבל אני אזקוף לטובתו שהוא באמת דמות מקסימה. הוא לא איזה חתיך- אליל, אבל יש בו יופי. הוא חזק, אבל יש לו גם חולשות ופחדים. הוא יכול להנהיג אחרים בלי שום בעיה, אבל הוא בכל זאת גם קצת ביישן, צנוע, ולא עושה את זה מיד.
למרות כל אלה, אני לא יכולה לומר שלא נהניתי. דמויות נהרגו על ימין ועל שמאל, והיו כמה חזרות של מילים (כמה פעמים בספר אפשר לכתוב "זמן מה" ו"הלו"?), אבל בכל זאת הוא היה סוחף, והיו חלקים שממש גרמו לי לגחך-

"האקדח של בידך? שואל פטר את טוביאס.
"לא", אומר טוביאס, "חשבתי שאירע את קליעים מהנחיריים שלי, אז השארתי אותו למעלה".

חהחה, טוביאס מדהים או מה?
לסיכום, הספר יפה. מי שקרא את הראשון כמובן יקרא אותו, ולא יתאכזב. זה הרי ידוע שהספרים השניים בסדרה יורדים מגדולתם. יש בעיות, יש נקודות גאוניות, ואני מעניקה לספר ארבעה כוכבים בלב שלם. נוריד כוכב רק על טריס.

הו, שכחתי לומר שהסיום מותח, מוחץ, ושלא הבנתי ממנו כ-ל-ו-ם. לא יכולתי להתאפק.

- פיירי

אה, ותראו איזה משפט נחמד ומדכא מצאתי.

"אבל אינו כבד כמו אשמה, אבל הוא גוזל ממך יותר".

» ביקורות נוספות של fairy tale
» ביקורות נוספות על מורדים - מפוצלים #2