ביקורת ספרותית על קשורה בנפשו מאת ליאור אנגלמן
ספר מעולה

---

רק סיימתי לקרוא את הספר לפני כמה שעות וכבר מתגעגעת אליו .
אי אפשר שלא להיכבש ע"י גיבוריו, אידיאולוגים ואנושיים כאחד.

משפחת לב ארי היא משפחה חילונית,שמאלנית,אתאיסטית מבחירה, נלחמת בכיבוש בכל כוחה .
אבא,אמא,זוג תאומים ( כלב היה משלים פה את האווירה....).
לכאורה אין שום סיכוי שאי פעם המציאות תפגיש אותם עם משפחת הייצלר.

אבל במציאות הישראלית, "לכאורה" זו רק המלצה...

משפחת הייצלר, מרובת הילדים היא משפחה "מתנחלת", מעמודי התווך של מפעל ההתיישבות.
מבלי לעשות ספויילרים, המחבר מפגיש את שתי המשפחות האלה בנקודה טרגית המשותפת הכמעט יחידה שיש ביניהן -השכול.
השכול שבאופן רגיל הינו גורם מאחד ומחבק בין כל המחנות, מהווה מקור לקרע ענק
ובזמן שכל מחנה מנסה להתמודד בדרכו האמונית והאידיאולוגית עם השבר שחיבר ביניהם פורץ מחול שדים המאיים לפרק כל משפחה מבפנים ואת שתיהן-אחת מול השניה.

הסופר הינו רב, אולם הדבר לא ניכר בכתיבתו, לפחות לא ברובה. שני המחנות לא יוצאים נקיים תחת ידיו.
כתיבתו חריפה,חכמה,אנושית וכ"כ ישראלית!!!.
הספר לא נקרא בתחושה שהמחבר בא לחנך אותנו או להרביץ בנו תורה. נהפוך הוא, לא הרבה רבנים היו מעזים להתקרב באופן הזה ללבה הרותחת של החברה הישראלית, להתמודד עם חילוניות, שמאל, צבא ואינטימיות זוגית בצורה כ"כ טבעית כאילו הוא אשכול נבו ולא הרב ליאור אנגלמן....
הוא לא מפחד לגעת בנקודות הכואבות ביותר שלנו- הורות, שכול, שואה, אלוהים,אהבה,קנאה,זוגיות,רומנטיקה, ולמרות השתייכותו למחנה מסוים מאד הוא מעז להעמיד את עצמו בצד השני של המתרס ולהתמזג עם הקול שמנגד בצורה כ"כ מזדהה ומקבלת עד כי אני אישית מצאתי את עצמי לפחות מעל דפי הספר "עוברת צד"...

אז נכון שתמיד יש צד שחייב להתפשר יותר, ונכון שזה גם בד"כ אותו הצד....
זה לא פ'ר וזה אפילו מכעיס. וכעסתי. הספר הזה גורם לך לכעוס!
על כולם שם!
וגם להבין אותם ולאהוב אותם.

כי כשמעמידים את כל ארץ ישראל השלמה מול אבא ואמא....
או את הכיבוש המשחית מול בנך יחידך אשר אהבת....
הכל מתגמד. הכל.

בשורה התחתונה כולנו ילדים של מישהו
וכולנו מחפשים מישהו לאהוב ולהיאהב

זו המציאות והמחבר לא המציא את הגלגל, אלא רק משתמש בו להנעת הרומן היפיפה הזה.


היה טוב. חבל שנגמר לי.

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על קשורה בנפשו