הביקורת נכתבה ביום שישי, 26 ביולי, 2013
ע"י סתיו :)
ע"י סתיו :)
אני לא מכירה את המינגוויי כל כך טוב. ורציתי. רציתי להעריך אותו ולנהור אחר ספרים שלו. ראיתי את עצמי מסיימת את "הזקן והים" תוך יומיים שועטת לרכוש את "למי צלצלו הפעמונים" ואת "איים בזרם".
אבל פתאום לא בא לי.
התרגשתי לקראת הזקן והים, בכל זאת, פרס פוליצר וכל זה..
ידעתי מבעוד מועד ששיא מפתיע לא יהיה כאן וגם לא עלילה מפותלת.
נכנסתי עם הידיעה הזו ולמען האמת אפילו שמחתי- כי מי כמוני אוהבת פשטות בשילוב עם תיאורים רגשיים ואישיותיים מדוקדקים...
אבל הם לא נגעו בי. לא הרעידו חצי מיתר, בקושי את האצבעות על האקורד הצלחתי לסדר.
הזקן לא עשה עליי רוח בכל המסע שלו עם דג החרב. כן, אני חושבת שיש בו תכונות יפות אבל לא מתחשק לי להכיר אותו הוא כאילו לא תבוסתני אבל הוא משדר כל כך הרבה תבוסה שזה מעייף אותי. הוא גם חושב בצורה קונקרטית ותמימה מהולה בניסיון כזה של דיג זקן ולפעמים זה מעורר חמלה קטנה, יותר חמלונת, אבל עדיין החשיבה שלו גרמה לי לכתוב את הביקורת הכי פחות מפרגנת שלי עד היום....
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סתיו :)
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
היי בוב, איזה ספרים שלו קראת?
ממליץ על אחד מהם? או שאנחנו באותה דעה ואין טעם...
|
|
|
בוב
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
דיי תיארת את מה שאני חושב על המינגוויי באופן כללי,
למרות שהזקן והים נחשב בעיניי כטוב בספריו, אם יש באמת כאלה.
|
|
|
סתיו :)
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
זו הגדול שלנו, אבל
זה לא אומר שכל זה הופך את המסע שלו לנוגע או בעל ניואנסים שגרמו לי להרגיש כלפיו סולידריות כלשהי. וקלאסיקה אמורה לעורר בך סולידריות בכל תחושת זמן, ולכן רגשותיי כלפי הספר נותרו בעינם.
|
|
|
אחיה
(לפני 12 שנים)
אני לא מסכים איתך
למרות שכתבת הכל במין הדגשה כזאת של נקודת מבט אישית. בעינייך.
אבל לדעתי זה ספר שמצליח להעביר את הגדלות של אדם שנאבק בעצמו, ולא מוותר לעצמו בשום אופן. אני חושב שזה תיאור מדוייק וריאליסטי של המציאות. הרבה יותר מתיאורים מפוארים על אנשים נחושים או דרך ההצגה שלהם בסרטים. תמיד באקטים קשים יהיו לך המחשבות התבוסתניות, הרגעים שבהם אתה רוצה להישבר ולאחר שהתגברת על כל זה - קהות חושים, מעין אדישות, העיקר לסיים את מה שהתחלת בו. זה הגדלות שלנו. |
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
