ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר טוב

---

אני שוכבת על ערסל בבוליביה ולא מצליחה לעשות דבר, לתקשר עם עוברים ושבים, לתכנן תכניות או להתנתק מהמחשבות על החיים הרב גוניים, על הטיפוס האקסצנטרי שאת השפעתו על תחומיו הפורמלים- עיתונות ופוליטיקה, כבר הכרנו בגדול (רק בגדול), אבל את הקסם בכל הנישות האחרות בחיים של טומי לפיד- זוגיות מעוררת קנאה עם שולה, חברות אמת עם אולמרט/קישון/פורז/ועוד ועוד ועוד, הומור סרקסטי וקולח, מוח קודח, חמלה, אנושיות, ציונות, אמונה ואי אמונה, היכולת להיות גם וגם, הכל באותו מימד ובאותו אדם קולוסלי, יבין רק האדם שיבחר לעלעל בין השורות שנכתבו באופן מופתי על ידי יאיר לפיד, שרק תיתן לו קולמוס והוא כבר יעשה את העבודה.. הספר מציע הרבה מעבר לביוגרפיה, אך על הקורא להצטייד בסבלנות כשל קורא ביוגרפיה בשל כל הדקויות שנכתבות בפרוטרוט בכל פרק בחייו של הגיבור (שגם הן בחיים כמו בחיים, לא תמיד מעוררות עניין רב). הכרך מכיל קטעים עוצרי נשימה, חלקם פורסמו בעבר, חלקם נגלים רק בספר. בכל מספר עמודים אתה מוצא עצמך שוב, מבולבל ונזכר שיאיר הוא הכותב ולא טומי על עצמו בגוף ראשון, הבינה והיידע הכללי מוסיפים הרבה אינפורמציה לראש וההשתפכות הבלתי מרוסנת של כל התחושות חיברה אותי מאד לספר וגרמה לי להבין דבר מה על העולם שלי. בכל פעם שחלף עובר אורח כזה או אחר וביקש להחליף עימי את הספר, כמקובל בטיול- מחליפים ספרים לצמיתות, שקלתי את הבקשה בכובד ראש ואיכשהו שום ספר לא הגיע לרמה של ״זכרונות אחרי מותי״, חרף כל ההצעות, ההחלטה שלי הייתה לדחות את כולן כדי לקרוא את הספר שוב..

» ביקורות נוספות של סתיו :)
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד