ביקורת ספרותית על בשביל הנפש מאת חנוך דאום
ספר טוב

---

כמה נחמד לקרוא שגם לפסיכולוג מוצלח יש תגובות אנושיות, מגננות, אינסטינקטים שמוכרים לנו מעצמינו- מול הנרקסיסט שמאדיר את עצמו, ירגיש המטפל עקצוץ בליבו וימהר להשוות בין הרפרטוארים. לאחר הפגישה עם הפרנואיד יקלע לתחושות חיל ורעדה לנוכח החושך המאפיל, או הרעש המבהיל מבעד לחלון.. והכל לגיטימי והכל מתנגן אל החוץ מעיניהם של חנוך דאום ואריאל הרטמן בחן ובהכלה עצמית.. ״בשביל הנפש״ הוא שי רב ערך לחובבי הפסיכולוגיה, הספר מחולק ל25 פרקים. כל פרק מספר על ״הפרעה״ נפשית כזו או אחרת של אופיר או של קרני או של הדר או של רבים, טובים ואחרים.. כל פרק הוא עולם ומלואו. הפרקים מחולקים ל3 חלקים, כאשר החלק הראשון מספר מעיינים אובייקטיביות (וקצת סובייקטיביות) על אופי המטופל, לעיתים על מראהו, על מערכת היחסים בין המטופל לאריאל (הפסיכולוג), על סיפור החיים של המטופל מפיו, על התפתחות ההפרעה, על הבחירה להפוך למתרפא, על השיקום האיטי, הסיזיפי לפעמים, על מורכבותה של הנפש, החשיבות לקבלה כמות שהיא, על היכולת לשנות מבנה אישיותי, על כל מה שקורה בחדר הטיפולים בהצצה גשמית ומופשטת לעולם שמעבר ל5 החושים.. בו הכל קורה. החלק השני של הפרק מגולל את התהליך שעבר המטפל במהלך הטיפול, את התחושות וההרהורים, ההתמודדות, הקבלות מעולמו האישי.. החלק האחרון מפרט באופן עיוני על ההפרעה הנפשית לסוגה. בעייני, החלק הראשון הוא המרתק ביותר באופן חד משמעי. לאורך כל הספר ציפיתי לפרק השני, להרגיש איך אריאל עבר את מה שעברתי אני במהלך חלק מס׳ 1 של הפרק, אך הציפיה לא נחלה סיפוק.. והפרק השני תמיד הרגיש לי מפוספס, לא הצלחתי לרדת לעומקה של חווית המטפל בשונה מבפרק הראשון, בה הרגשות מובאים ליידי ביטוי באופן חד יותר, לטעמי. הפרק ה3 מסביר היטב את ההפרעה, לעיתים הכרחי להבנה הסופית של התהליך וחותם את הפרק בבהירות, אבל הוא מאד דידקטי, וכמה כבר אפשר להתחבר לקטע עיוני?? אסיים ואומר שהספר מכיל הרבה משפטים שממלאים סוגים שונים של תהיות בהבנה וקבלה.. הסולידריות שמבליחה מחדש עם כל הפרעה, תורמת להתבוננות מחודשות, סובלנות כלפי עצמינו, כלפי הסובבים אותנו ומזמינה אותנו לצלול אל נהרות מוכרים ולא מוכרים דרך שאלות מפתח אל האדם שאנחנו נוהגים לקרוא לו ״אני״. 

» ביקורות נוספות של סתיו :)
» ביקורות נוספות על בשביל הנפש