ביקורת ספרותית על משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם מאת דיוויד פוסטר וואלאס

---

אני חושבת שכבר שנתיים שרציתי לקרוא את "משהו כייפי לכאורה.." ולפני כמה ימים התחלתי וסיימתי אותו די מהר.. היה בא לי על הספר בעקבות ביקורת אדירה של אלון דה אלפרט אודותיו (מודה, כן, רק בגלל זה)
הספר היה נשמע לי איכותי ומתנשא וחכם ושנון, ממש כמו כותבו פוסטר וואלאס המנוח.. והוא אכן כזה, יש בו הרבה מידע שלא חשבתי שאני אגיע אליו מספר שכזה- כמו נגיד סיירת אינדיאנפוליס
אה ובלי קשר רגע- יומיים אחרי שסיימתי את הספר הלכתי לאכול לובסטר, וואלה זה סבבה אבל שרימפס וקלמארי בחמאה שום ויין לבן לא רואים לובסטר ממטר, יהיה עם זנב בשרני ככל שיהיה, הם עדיין מנצחים אותו.

בכל אופן, זה ספר מגניב, הוא מאד לא מפתיע או עלילתי.. הוא אשכרה נטו ביקורת על שיט תענוגות מזווית ראיה של בנאדם חכם ומצחיק בצורה יוצאת דופן, שרואה את כל העולם בצורת ביקורת, שזה קצת בעייתי מצידו.. כקוראת, זה נחמד לי להתבונן מנקודת מבט של אדם שמבחין בניואנסים מיקרוסקופיים, בחומר של השולחן עליו הוא יושב לאכול, במימיקה של הפנים של הילדה הקטנה שיושבת בשולחן בקצה האולם של חדר האוכל או בפחד של השף הראשי מפני הבוס הפוץ שלו, יש לו רגישות שהדהימה אותי ורב הזמן התחברתי אליה והתרגשתי ממנה, אבל עצבן אותי שהוא יודע כמה הוא גאון והוא צריך לנופף בזה ולהתנשא, מה גם שבאופן כללי יש לי בעיה כרגע עם חכמולוגים, מאז שהתחלתי ללמוד רפואה אני מוקפת חכמולוגים וזה מבחיל אותי כי כולנו בסוף די רגילים חוץ מהפנומנליים שהם פנומנליים אבל הם כאלה כי הם מיעוט, אז חלאס עם זה.
וגם מה הפאקינג בעיה להתפנק??? אפשר גם להתפנק וגם לדעת ליהנות מפשטות, זה מן קטע כזה של באלאנס, שלא חייבים לגנות, כי כולנו אוהבים לאכול סטייקים מדיום ריר עם מח עצם בצד וקרם כרובית קטיפתי כתוספת ולעשות מסאז' ולראות נופים יפים וקצת אולי להרגיש לפעמים שעובדים בשבילינו (אופס אמרתי את זה)

אוקיי לסיכום,
זה אחלה ספר, יש לו מה להציע, דיוויד פוסטר אדיר, וכל הרעיון מקורי לאללה. אבל אם זה גרם לי לתהות על קנקנו של סגנון החיים שלי וגרם לי לרצות להפוך לפאקיר שמנביט לעצמו את הקטניות?! Hell no!!!

» ביקורות נוספות של סתיו :)
» ביקורות נוספות על משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם