ביקורת ספרותית על עד כאן מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

***

'עד כאן' של ליונל שרייבר עוסק בחיים של שתי משפחות שונות, שעל כל אחת מהן נפל אסון בדרך שונה, מחלה חשוכת מרפא של אחד מבני המשפחה שמעיקה עליהם בכל דרך שהיא, בין אם נפשית ובין אם כלכלית.
העלילה עוקבת אחרי שפרד ממשפחה אחת- אדם שכל חייו תיכנן להגשים את חלומו ולברוח עם משפחתו למדינת העולם השלישי, שם יוכלו להתקיים מסכום זעום של כסף ליום, ויום אחד הוא מוכן להגשים את חלומו בדרך זו או אחרת אלא שהמזל לא שיחק לו, ובדיוק אחרי שגמר לספר לאשתו גלניס שהוא טס איתה או בלעדיה, היא מודיעה לו שהיא זקוקה לביטוח הרפואי שלה כי אובחנה כחולת סרטן קשה.
העלילה עוקבת גם אחרי משפחה שנייה- משפחתו של חברו הטוב של שפרד, ג'קסון, בה ביתו הבכורה חולה במחלה תורשתית חשוכת מרפא, שדורשת מההורים תשומת לב וטיפולים רבים. ביתו מסרבת להיות מה שמצפים ממנה- קרן האור שאמורה לשמוח בחלקה ולהודות על כל יום בו היא נשארת חיה, אלא חולה ממורמרת, קרירה, לא נחמדה, ששונאת את חייה שמשעבדים אותה וגורמים לה להיות תלויה באחרים עד אפר.
שתי המשפחות נגררות לחובות כלכליות עצומות, שגוזלות מהן את כספם והרבה יותר מזה.
הספר כביכול מדבר על ההתמודדות של המשפחות עם המחלות האיומות שפקדו אותן, אבל יש בו הרבה מעבר לזה.
שרייבר, בכנות ובכאב, מציגה שאלות נוקבות, מספרת על צביעותה המוכחת של הזולת שממהרת להציע עזרה רק מתוך נימוס ולא מתוך התעניינות אמיתית, על כל האנשים הרחוקים האלה שבסופו של דבר לא יעמדו לצידך למרות שתמיד היו נראים לנו קרובים, או לפחות היו אמורים. על אלה שחיים על חשבונם של אחרים, על ה'פריירים' לכאורה שתמיד יחיו על חשבונם ואפילו לא ירגישו בזה. על אלה שנעלמים דווקא שחשבת שהם שם, על איך שהמחלה יכולה להרוס את האנשים, בדיוק כמו את סבתא שלי והרבה יותר מזה. בספר הזה שרייבר מרשה לעצמה לעשות את מה שלא העזו לעשות עוד לפניה- לזלזל בקדושת החיים, להעמיד אותן בסימן שאלה, ושואלת שאלה מאוד לא נעימה – האם אפשר להעריך את חייו של אדם בכסף? למדוד להם ערך מסוים? האם חיים בתנאים עלובים שווים באמת כל כך הרבה כמו שאנחנו עושים מהם?

הספר חזק מאוד. הדמויות בו כנות, אמיתיות ואנושיות ומצאתי את עצמי מזדהה איתן ברמות שלא כל ספר מצליח להגיע אליו. מצאתי את עצמי כועסת על חוסר המזל הזה, על איך שמחלה יכולה להרוס משפחה שלמה, מזדהה עם התובנות שעלו במהלך כל הקריאה. הוא אומנם לא ספר טיסה, אבל גם בחו"ל הספר ליווה אותי כשקראתי אותו באוטובוס או במטוס. למרות הנושא בו הספר עוסק, הספר אינו מדכא כלל- הוא חזק ומטלטל- ואפילו, שלא כמו 'חייבים לדבר על קווין' שנגמר בסוף חשוך ומחריד, הפעם שרייבר מרשה לעצמה לפתוח פתח אל סוף טוב יותר ממה שציפינו לו, אופטימי יותר. שרייבר מוכיחה לנו שלא צריך יותר מידי תפניות או התפתחויות כדי לגרום לספר להדהים אותנו, היא לא מייפה את המציאות אלא זורקת אותה ישר בפנים שלנו, מקלפת את כל השכבות שכולם התכסו בהם.

'מאז שפנטזיית הבריחה קרמה לראשונה עור וגידים, שפ היה מודע, כמובן, לבעיות האפשריות. אחרים הזהירו אותו במשך שנים שאין אפשרות לברוח. כל "גן עדן" שלא יהיה יאכזב אותו בסופו של דבר. הוא ישתעמם. הוא ירגיש בודד. האו ישתוקק לחברה של אנשים כמוהו. הוא יגלה שהוא אמריקאי מכול ובכול, ושאינו יכול להיטמע בקרב אוכלוסייה ילידית שמאמינה בוודו. הוא יתגעגע לסרטים ולמסעדות טובות ולטלוויזיה בכבלים. לפי בריל, בתוך זמן קצר יחזור בזחילה לווסטצ'סטר. כי בעצם הדבר שהוא מנסה לברוח ממנו הוא אותה חיית פרא מחוספסת שנגזר עליה להיגרר אחריו לכל מקום שעליו ינוס: הוא עצמו.
כולם דיברו שטויות. זה היה נהדר."

טוב, לפעמים כולם טועים ודווקא אתה צודק.

מומלץ ביותר (:

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על עד כאן