ביקורת ספרותית על עד כאן מאת ליונל שרייבר
ספר טוב

---

פעם, כשהייתי צעירה יותר, אהבתי לשחק במשחק מחשב בשם "סימסיטי". השחקן במשחק היה צריך לבנות עיר ולפתח אותה, ולעשות זאת מ"תקציב" הנקבע בעזרת מסים שמשלמים תושבי העיר. התוכנית, מצידה, עשתה כל שביכולתה להקשות על מתכנן העיר. כך, אחרי שכבר נבנתה שכונה, וכבישים, ורכבת, ומפעלי תעשיה, וכל מה שצריך פתאום יש רעידת אדמה שמחריבה חלק מהעיר. מנסים לתקן את הנזקים, ובינתיים מתרסק מטוס, בחלק אחר, מה שגורם לתושבים לשבות, ואחר כך לעזוב את העיר, וזה בעצמו גורם לירידה בתשלומי המיסים ולקושי נוסף לתקן נזקי עבר. מעולם לא הצלחתי הרבה במשחק הזה, עד שבן דוד שלי גילה לי את הקוד הקסום, קרן השפע המאפשרת למוכרני המשחק להדגים פיתוח עיר בלי מגבלות כלכליות בכלל.

שפ נאקר חשב שיש לו קוד קסום כזה. היה לו חלום. חלום שטיפח מאז ילדותו. אנשים לא האמינו שהחלום שלו מציאותי, כי שפ הוא כזה מן אדם משעמם שעוסק בתיקונים של בתים, לא פילוסוף או הוגה דעות מבריק, או אומן. סתם תיקונצ'יק. אבל חוסר האמון של אנשים אחרים הוא בעייתם האישית בלבד. שפ ידע שיום יבוא והוא ימכור את נכסיו בארצות הברית, ויילך לחיות בעושר יחסי ובנוחות בעולם השלישי, שם כל דולר שווה הרבה יותר.

שפ הוא אדם מעשי, ולכן הוא לא רק סתם חולם, הוא גם מתכנן והולך לבצע. אלא שאז אשתו מסכלת את תכניתו. היא חולה, בסוג נדיר של סרטן, והיא זקוקה לטיפולים. וכך מושך שפ את תכניתו, חוזר בו מהתפטרותו והולך לעבוד כשכיר בחברה שהיתה עד כה שלו. במקביל הוא מלווה את גלניס אשתו בטיפוליה, ומתחיל להכיר את נבכיו העמומים של ביטוח הבריאות שאמור לשלם על כל הטיפולים הללו. מי שעוזר ותומך בו, לפחות בתחילה, אלה חבריו ג'קסון וקרול. חברים הנמצאים בהזדהות רבה איתו, היות והבת הגדולה שלהם לוקה מאז לידתה בתסמונת תורשתית הנקראת "דיסאוטונומיה משפחתית" וגורמת לה, ולמשפחתה סבל רב. וכך נזכרתי ברעידות האדמה ובהתרסקויות המטוסים הוירטואליות של סימסיטי. הספר מעדכן אותנו ביתרות חשבון הבנק של משפ' נקר, יתרות גבוהות מאוד לכאורה, והקורא עד להתמסמסותן המהירה.

ספר חזק ביותר. מזכיר ספרים מתקופות אחרות, כמו "כמעיין המתגבר" ו"כוכבים מציצים מעל", שבהם מהלך העלילה הוא הזדמנות למשא נאומים אידיאולוגיים של הכותב. גורר הזדהות רבה, דווקא בגלל שהוא מאוכלס בדמויות מעצבנות לכאורה. גלניס, אשתו של שפ, היא לא נחמדה. היא לא היתה נחמדה כאשה בריאה, וממשיכה להיות מאוד לא נחמדה כאישה חולה. אבל שפ, באופן מוזר ועם זאת לא מפתיע, ממשיך להיות נאמן לה, ולתמוך בה. ג'קסון, החבר והשותף לשעבר, הוא אדם טיפש למדי. עם זאת הוא מתמודד עם דברים קשים מאוד, ובדרך כלל בצורה חכמה.

מעל לכל הספר עוסק בכסף. זה נשמע לא נעים לדבר על כסף כשדברים כמו חיים עומדים על כף המאזניים, אבל זה בדיוק הכסף שמשנה את המראית שמקבלים החיים הללו איתו ובהעדרו. המתח נע לכל אורך הספר בין המכונים "פרזיטים" לאלה שאינם, והדבר בולט במיוחד בקריקטורה של אחותו של שפ, ובהתנהלותו של המעסיק שלו. למעשה, הספר יכול להחליף בקלות את "23 דברים שלא מספרים לנו על קפיטליזם" כי מתוך הסיפור עולות תמות רבות כמו הפער בין החיים בעולם השלישי למדינות העשירות, מערכת הבריאות הכושלת של ארצות הברית שלא נותנת לאזרחי המדינה מענה טוב, ונושאים כלכליים רבים אחרים, המתעוררים בבירת הקפיטליזם העולמי.

על הכריכה בחר המו"ל לצטט השוואה לג'ודי פיקו. בעיני זה עלבון לליונל שרייבר, כי מדובר על רמה אחרת לחלוטין מהמניפולטיביות הזולה של פיקו. לעומת הספר כולו, הפרקים האחרונים נוטים קצת לכיוון הקיטש הסנטימנטלי, זה המנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. דבר זה מוריד לטעמי מחמשת הכוכבים שהספר היה ראוי להם. נגיד, ארבעה וחצי כוכבים. מומלץ. מאוד, אם לא הבנתם עד כה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עד כאן