ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בדצמבר, 2012
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אם העולם יבוא לקיצו מחר, אז אין מתאים יותר, אולי, מלסיים את חברותי בסימניה, מאשר בספר המעניין הזה.
לא יודע מה יש לי עם הרוקי מורקמי. כמעט בשום מובן אני לא מתחבר למופשט או מטאפיסי. לא באמנות, לא במוזיקה, לא באהבה. אני נמשך דווקא לריאליזם, לדברים שאפשר לגעת בהם, להבין אותם, להרגיש אותם. דווקא מורקמי, עם האגדות החולמניות ההזויות שלו, היה אמור להרתיע אותי, אבל באופן מנוגד לכל היגיון כמעט, אני מוצא את עצמי נמשך לספרים שלו, ומוצא בהם יופי נשגב ופואטיקה שפשוט מדברת אליי.
את הספר הזה אני קורא כבר כמעט חודש, תוך כדי פרוייקט מייגע, תינוק חדש, לילות לבנים ופיתויים בדמות ספרים חדשים של יו נסבו על המדף. אולי שום ספר אחר לא היה שורד את המבחן הזה, אבל איכשהו גיליתי שבכל פעם שאני פותח את הספר אני נכנס לתוכו בקלות ובנעימות, אל העולם-שבתוך-העולם שמורקמי יוצר כמעט בכל ספר שלו. אסקפיזם במיטבו.
היפנים הם חייזרים, למי שזה לא ברור. הם לא דומים לשום עם אחר בכדור הארץ, עם ההיסטוריה והאסתטיקה שלהם, האוכל המוזר והדרך השלווה, האוטיסטית-כמעט שבה הם מתמודדים עם העולם. למי שמפקפק בחייזרות שלהם, מומלץ לקרוא את הספר "אנדרגראונד", גם הוא של מורקמי - שעוסק במתקפת הטרור ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995. בניגוד לספרים אחרים של מורקמי, כאן מדובר בסדרת ראיונות עם בני משפחה וניצולים אמיתיים ממתקפת הטרור, כמו גם עם חברים בכת שביצעה את המתקפה.
על מה הספר הזה? על החיים, אולי. סוג של, בכל אופן. על המאחורי הקלעים של החיים. אולי אפילו, המאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים. יש את המציאות, שכולנו רואים ושומעים ומרגישים. עבודה, מחאת האוהלים, בחירות, השכנים ממול, עבודה, ילדים. כל הדבר הרועש והחיצוני הזה. מאחוריו, יש את הקסם השקט שנמתח בין יצירות מוזיקליות, אמנותיות או ספרותיות, לבין רגשות עיליים כמו אהבה, ידידות, יחסים משפחתיים ומסירות נפש. במקום הזה מורקמי מתקיים, ואפילו במקום עמוק יותר, העולם המטא-פיסי שנמצא אפילו מעבר לעולם הרוחני-אמנותי-רגשי שלכולנו יש בו דריסת רגל כזאת או אחרת, וחלקנו חושדים שאנו יכולים לראות רק חלק ממנו.
דבר אחרון, שהפתיע אותי באופן אישי, כמישהו שקרא לא מעט ספרים של מורקמי. הספר הזה, by far, הוא היצירה הכי סקסית ומפעימה שכתב מורקמי. אולי הכי סקסית שנכתבה בכלל. איפה חמישים גוונים של אפור? פה יש 7000. מורקמי מוליך את הקוראים בעדינות אין-קץ בנתיב חמקמק ואפל של משיכה מינית, ופוסע בזהירות בין המותר והאסור, משיכה פדופילית, אלימות ומתירנות מינית, נשים ציידות, אוננות ופנטזיות, וכל זאת הוא עושה במתינות ובטעם, באיטיות ובכישרון. תענוג.
****
41 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה :-) תמשיכי לקרוא במרץ, זה בריא
הרוקי מורקמי made me do it
|
|
|
מוצרטיאנה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
וואו! ביקורת מדהימה! :)
הזדהתי עם כל מילה, לא יכלתי לכתוב אותה יותר טוב בעצמי גם אם הייתי מנסה
|
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מזל טוב אלון :-)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אבל בכל זאת, יש ציפורים נחמדות. אני באופן אישי מעדיף יונקים :-)
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
כל הציפורים עושות חרה. אתה לא מעדיף עורב (איכס).
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מזל טוב אלון
ולרמות בטאקי זה הכי אאוט...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
סחתיין על הדימוי אנקה
טווסים, אבל, זו חרא של ציפור, ראסמי
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
לללאאאאא רק אל תברח לנו גם אתה, בבקשה. ביקורת מרהיבה ביופיה ובעדינותה כמו זנבו של טווס הפתוח לרווחה :)
אין כמו הביקורות שלך, אלונצ'וק :)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
חכה, בפיג'י זה עדיין 21.12
אולי עוד יש סיכוי אפוקליפטי בשעה שעתיים הקרובות. אני בינתיים עם הקצוץ-קנה בחלון, מחכה לזומבים
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
נו טוף, (כמו שיצחק שמיר נהג להגות את המילה הזו)
מאחר והעולם נותר על כנו עד עלית נביאי הזעם הבאים, קשה יהיה לנו לראות את סימנייה בלעדיך.
בעצם בהקשר הזה אולי גם קיבעת את נוכחותך כאן לנצח, שכן חורבנו לא ממש צפוי עד האסטרואיד הבא. ונקווה שכך |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
טוב, אני לא מספר כאן על זה שאני שודד זקנות עריריות
ומרמה בטאקי
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אין עליך, אלון
גם תינוק חדש, גם קורא, גם כותב ביקורות משובחות. כל הכבוד.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מברוק
מזל טוב.
|
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מצטרפת למה שנאמר כאן
הביקורת, כרגיל, משובבת.
אבל חשוב מכך - רק אוהב ספר אמיתי יכול לצלוח קריאת ספר תוך כדי בואו של תינוק חדש למשפחה. מזל טוב! |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
תודה, גלית ודולמוש ועולם, וגם שאר האילמים
עולם, ב"קפקא" זה היה נחמד, אבל פה זה ספירות אחרות לגמרי. מורקמי כותב פה ספר נוטף מיניות, מזמן לא קראתי דבר כזה
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפהפיה.
מורקמי הפגין את כישוריו בתיאורים ארוטיים גם ב"קפקא על החוף".
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אלון
אני חושבת שבשביל ביקורות כמו שלך שווה רצוי וכדאי להיכנס ולהישאר בסימניה...מאלף כמו תמיד עם כל הבלאגן סביב המשפחתיות החדשה אם אתה מצליח לקרוא ספר אז הכל שפוי ובסדר..ןהספרים שלו מחכים לי על המדף תוהה אם אוהב...תודה
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מזל טוב!!!
תהינו ותגדלו בנחת...
|
41 הקוראים שאהבו את הביקורת
