1Q84 = 1984
משמעות השם:
q (הגיית האות קיו) = כך מבטאים את הספרה 9 ביפנית.
וכאן - כי לפנינו סיפור שצף על פני שתי מציאויות חיים מקבילות ומתרחש בשנת 1984.
אחת הדמויות בספר מחליטה לקרוא לשנה בה מתרחש הסיפור 1Q84 במקום 1984 וזה כי באותה עת מגלה שיש מציאות מקבילה למציאות שלה. נפעמת היא מחליטה לחקור את המציאות המקבילה - ומעניקה שם למחקר שלה, כשם שנת ההתרחשות. זוהי תמצית נושא הספר המהפנט הזה – הספר מתאר שני סיפורי דמויות מקבילים זה לזה ושונים מהותית זה מזה: האחת רוצחת שכירה שעיסוקה מתמקד ברצח אנשים מהסוג הזדוני. השני מורה למתמטיקה, פיזית חזק וענק כלוחם סומו, אולם בתוכו רגיש מאוד ומתמודד עם חרדות מילדות. במסגרת ההתמודדויות שלו מנסה לכתוב ספר ותוך כדי העלילה נקלע לתרחיש דמיוני כמעט של שכתוב לא חוקי לספר פנטזיה של נערה בת 17.
שתיהן – שתי הדמויות יגיעו תוך כדי לגילוי המציאות המקבילה למציאות שהם חיים וחווים. הם נחרדים והם מסוקרנים – הם מקבילים עד אשר הסיפורים מתחילים להתקרב לקראת מיזוג.
זוהי טרילוגיה מרתקת. משלבת מציאות ומציאות הזויה.
אני מוצא כאן ספרות יפנית חדה, קרה, עמוקה ואיטית ואחרת ברמה מהפנטת. אחרת ברמה הפילוסופית: מלבד הסיפור המרתק, הסיטואציות המתוארות, הלך החשיבה של הדמויות כל אלה מעוררים בקורא מחשבות. על החיים ועל המציאות בה אנו חיים וכפי שאנו חווים אותה. למאורע, אירוע או תרחיש מסוים שמתרחש על כדור הארץ מתקבלות מספר מציאויות שעיקרן - פרשנות שונה של הדברים על ידי אנשים שונים. נוסף על כך, אנשים חווים מציאויות שונות בחיים ונחשפים לרבדים שונים על אותה קרקע. לעיתים תכופות מתרחשות תופעות שאנשים מסוימים כלל לא ישימו לב אליהן בעוד אנשים אחרים ישאבו אליהן ולתוכן בכל נפשם. ובעצם, כל עוד הנפש לא מכוונת את הפנס אל מציאות מסוימת, או שמכוונת אך אינה ערנית לחדור לדקויות ולראות אותן - המציאות כמו מתפספסת, כמו לא קיימת עבורה. ולפעמים תוך מציאות מורגשת נוצרים הבזקים של חשיפה למציאות מקבילה שמעוררת מחשבה - ״איך פספסתי אותה?״ ולמעשה, המציאות שלי (אותה אני חווה) או של כל אחד מכם, ברגע נתון זה אחרת ממציאותו של כל אדם אחר באותו רגע נתון זה, על פני אותה הקרקע של כדור הארץ. מה שאראה - אראה אני ואולי אחוש אני. מה שלא - לא. ותה שתראה – אתה, תראה אתה ואולי תחוש אתה – אך לא אני. מציאות אחת מקבילה אך מציאויות שונות.
והשאלה הנשאלת היא איך קופצים נכון בין מציאויות, איך לא מפספסים את המציאות הנכונה או הטובה עבורי ("דלתות מסתובבות" – גם). גם בהיבט המטאפיזי וגם בהיבט הפיזי. הלוא אנו מסוגלים לעבד מעט מאוד תרחישים ברגע נתון, כך שגם בעידן שפע המידע, אנו נחשפים למעט מאוד מציאויות בו זמנית או מסוגלים להבין יותר.
הסיפור על שלושת ספריו מעורר סוגיות מחשבה נוספות כמו: עד כמה אנו נשאבים לדברים שמרתקים אותנו, גם אם יש בהם פוטנציאל לחריגה מהערכים אותם אנו מקדשים? כמה רחוק אנחנו מוכנים, למשל, ללכת כדי להסיר בני אדם סוררים מהאנושות (גם כאלה מהסוג הזדוני)? או מה מוכנים לעשות על מנת להיאבק בפחדי ילדות.
בסיפור, כשצוללים אל תיאוריית המציאויות – מגלים שמעט ממנו נוגע בפנטזיה הדמיון תופס נפח רחב יותר, כשעל פני השטח – הוא מערב הרבה פנטזיה. בטח דמיון שמהווה את העיקר.
ובעיקר ויותר מהכול הוא נוגע בנפש. בהרבה מקומות. וקשה להתעלם מהתובנה שאם קיימת מציאות מקבילה הלוא זו מסקרנת בטירוף אך מלווה בפחד קיומי. ומעל לכל מעוררת תיאוריית המציאות המקבילה את המחשבה - האם היא באמת קיימת?
ספר מעולה. על סיפור שהוא שניים בשנת 1984, במציאות שהיא שתיים.
מומלץ בחום מצד אחד וקור מצד שני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
